Printer Friendly
ערך מול ערך
כמעט כולנו מסכימים שערכים, במיוחד כאלה שמייצגים רעיונות של דמוקרטיה וחירות וגם את האינטרסים הלאומיים שלנו הם חשובים וחיוניים לטובתנו ולטובת הכלל. כאשר מסתכלים על כל אחד מהם בנפרד, קל להיות תומך נלהב של ערך מסוים שמתאים לאמות המידה של הטוב והצדק. הבעיה תמיד מתעוררת כאשר יש התנגשות בין ערכים סותרים לכאורה. אז עולה השאלה לאיזה ערך יש להישמע ואיזה ערך יקבל עדיפות על פני האחר.
הוויכוח שמתנהל היום בחברה הישראלית בשאלה אם המדינה צריכה לתקצב הצגות ומופעים שמגלים אהדה לטרור הערבי ולרצח ישראלים הוא דוגמה אחת כזאת. כולנו מסכימים שחופש הדיבור, הזכות של האדם להביע את דעתו בפומבי או בפרטיות בלי לחשוש מרדיפה או ענישה, היא מוט-חישור חיוני בגלגלים שמניעים את החברה הדמוקרטית.
עם זאת, אנחנו גם מודעים לאמת שהשופט אוליבר וונדל הולמס ביטא יפה באמירה המפורסמת שלו ש"חופש הביטוי אינו מקנה לאדם זכות לצעוק 'אש!' בתיאטרון הומה אדם". לכן כל הערכים צריכים להיתפס כיחסיים אלה לאלה ולא כמוחלטים וקדושים בכל מצב.
יש בחברה הישראלית, ובוודאי גם בחברות אחרות, אנשים שמאמינים שלערך אחד מסוים – כמו חופש ביטוי אמנותי – יש עליונות על פני כל ערך אחר. התפיסה הזאת מזכירה קצת את הדוגמה הידועה על האיש שקודח חור מתחת למושב שלו בסירה בלי להתחשב במה שזה יעשה לסירה ולשאר נוסעיה.
גישה כזאת של היעדר פרספקטיבה וחוסר נכונות לשקול את הערך היקר ללבך מול ערכים אחרים ורגישויות של אנשים אחרים היא לב לבו של הוויכוח שמתנהל היום.
אם נבחן את הדרך שבה מגיעים לפסיקה הלכתית, נראה שהדגם הבסיסי הוא הניסיון ליישב בין ערכים סותרים, וברוב המקרים לקבוע איזה ערך מקבל עדיפות במקרה הנדון. למעשה, כל מערכת משפטית מבוססת על הצורך להכריע בין ערכים סותרים או לנסות ליישב ביניהם.
זה נכון כפליים כאשר הזכות לרכוש פרטי מתנגשת עם טובת הכלל או פוגעת בזכות לרכוש פרטי של אדם אחר. זה נכון גם כשמדובר בהתנגשות של ערכים רוחניים. הדוגמה הפשוטה והמפורסמת ביותר היא, כמובן, ההתנגשות בין הערך של חיי אדם לערך של שמירת שבת, והפסיקה היא שפיקוח נפש, אפילו ספק פיקוח נפש, דוחה שבת.
דוגמאות כאלה למכביר אפשר למצוא בספרות התורנית בכל הדורות. אפשר לומר בבטחה שערכי הפרט בוודאי, בזמן כזה או אחר, יתנגשו עם ערכים של טובת הציבור או עם ערכים שמבטיחים את ביטחונו ורווחתו של הזולת. משום כך, אדם צריך להיזהר תמיד שלא לתת עדיפות לערכים היקרים ללבו, גם אם אלה נראים לו קדושים, על חשבון ערכים של דאגה לזולת או טובת הכלל. זאת אחת הסיבות לכך שהמשנה מזהירה את החכמים, את האליטה של לומדי התורה, להיזהר בדבריהם. יש השלכות למילים שאדם מוציא מפיו או להצגות התיאטרון שהוא מעלה. אנחנו לא פועלים בחלל ריק או בבועה, לצערנו, ולכן חיוני לנהוג באיפוק ובשיקול דעת בכל דרכי הביטוי ותחומי החיים.
אינני יודע היכן נמצאים החוכמה והצדק המוחלטים במחלוקת הנוכחית על הקצאת תקציבי מדינה בתחום האמנות. כרגיל בישראל, ואולי גם בכל מקום אחר בעולם, הוויכוח הפך חיש מהר לפוליטי מדי. זה הוליד אמירות מטופשות, ולעתים אף מרושעות, דבר שהוא כשלעצמו פגיעה בערך מרכזי ביהדות, שדורשת מאתנו להתבטא ברוך ובנועם.
השימור העצמי של מדינת היהודית ושל התורה שבה הם, לעניות דעתי, הערכים העיקריים שצריכים לקבוע את השקפת עולמנו ואת התנהגותנו היום. ייתכן מאוד שמתן עדיפות לערכים האלה יפגע בערכים אחרים ובמקרים מסוימים אפילו בעצם קיומם.
אך זאת הדרך שבה החיים מתנהלים: תמיד מציעים לנו אפשרויות, אך רק לעתים נדירות מציגים בפנינו בברור את ההשלכות הסופיות של האפשרות שבה אנחנו בוחרים. מכל מקום, אין ספק שאנחנו צריכים להנמיך את הטון בוויכוח ולשאוף לפיוס ריאליסטי בין ערכים אלה וערכים אחרים, סותרים לכאורה. ייטב לכולנו אם נוסיף לדיון קמצוץ של דרך ארך ואיפוק.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
