Printer Friendly
במדבר
המסר העיקרי בפרשת השבוע וגם בחלק גדול מהתוכן של חומש במדבר הוא שאנחנו לא רק מחשבים מספרים אלא שחיים היהודים המספרים גם נחשבים. התורה מדגישה את העובדה שבלי יהודים אין יהדות. היהדות איננה רעיון או פילוסופיה. היא אמורה להיות אורגניזם חי, ולשם כך יש צורך בהשתתפות של בני אדם ובמספרים.
לא פעם נדמה לנו שבני אדם אינם חשובים בתמונה הכוללת של הדברים. אך התורה מלמדת אותנו אחרת, וזאת הסיבה שהיא מונה שוב ושוב את בני ישראל. מן התלמוד למדנו עיקרון הלכתי ופילוסופי – דבר שנספר רוכש לו מעמד שאי אפשר לבטל על ידי מספר גדול יותר.
עצם הספירה מעניק לדבר מעמד. לעתים המעמד הזה הוא שלילי מאוד, כפי שקורה עם המספרים שניתנים לאנשים שנכלאים בבתי סוהר. לעתים הוא ניטרלי, כמו מספרי תעודת הזהות שלנו. לעתים הספירה והמנייה יכולות להיות חוויה חיובית דווקא, למשל, כשיהודי עשירי משלים מניין.
אך כולנו מודעים לכך שאנחנו נספרים, כך או אחרת, במקום כזה או אחר. וזה משהו שצריך לקחת בחשבון כשאנחנו מקבלים החלטות בנוגע להשקפה שלנו על החיים ולאופן שבו אנחנו מדברים או מתנהגים. אנחנו סופרים וצריכים להיספר. פרשת במדבר באה לחזק את האמת הזאת בנפשנו ובתודעתנו.
בראש השנה וביום הכיפורים נהוג לומר את הפיוט שמתאר את הקב"ה כרועה שמעביר לפניו את צאנו אחד אחד תחת שבטו כדי לגזור את דינם. מטבע הדברים, הפיוט מבוסס על הדימוי שקיים במשנה ומופיע במסכת ראש השנה. כל אחד ממיליארדי בני האדם שמאכלסים את העולם הוא יחיד ומיוחד ולכן נספר ונמנה על ידי הרועה הגדול של כולנו.
גם אם אנחנו רוצים מאוד להתמזג במאסה האחת של האנושות, כל אחד מאתנו חריג במשימות, באתגרים ובאירועי החיים המיוחדים רק לו. חלק מהייחוד של העם היהודי טמון בעובדה שתמיד היינו עם קטן יחסית מבחינה מספרית. התורה עצמה מודיעה לנו שמספרנו יהיה מוגבל ושהקב"ה לא בחר בנו למלא את השליחות שלנו בתרבות האנושית מפני שאנחנו רבים. מספרנו המצומצם תורם לתחושת הייחודיות והשליחות שאנו חשים.
להיות יהודי פירושו להיות מיוחד, אבל רק אלה שבאמת מוקירים את היהדות שלהם ומעריכים את המסורת היהודית ואת מערכת הערכים שלה יכולים להגיע לאותה תחושה פנימית של ייחודיות, ביטחון עצמי וערך עצמי. אלה שבחרו, לדאבון הלב, לעזוב את החיים היהודיים, שהתבוללו, שנישאו בנישואי תערובת, לא הקימו משפחות וכדומה, ויתרו, בסופו של דבר, על ההשתתפות בדרמה הגדולה של הסיפור היהודי. אין זה פלא, אם כך, שהתורה סופרת ומונה אותנו בתדירות כזאת ובקפדנות כזאת. זו דרכה ללמד אותנו הרבה על עצמנו ועל עתידנו.
שבת שלום וחג שמח,
הרב דוב בערל וויין
