Printer Friendly
צו
ספר ויקרא כולו מתואר בספרות הרבנית כ"תורת כוהנים" – הכללים, ההוראות, הטקסים והתפקידים של אהרון ובניו, מייסדי שושלת הכהונה בעם ישראל. בפרשת השבוע מקבל משה הוראה לצוות את אהרון ואת בניו בעניין הקורבנות שיש להעלות במשכן בכל יום והאש שצריכה לבעור על המזבח תמיד.
אהרון ובניו נבחרו למעמד המיוחד הזה ולתפקיד השירות הזה למען עם ישראל והקב"ה. נשאלת השאלה מדוע נבחרו דווקא אהרון וצאצאיו? כשנמשיך ונקרא בתורה, נגלה שמשה מואשם ב"פרוטקציה" לבני משפחתו בעניין בחירת אהרון אחיו ואחייניו לשמש כשבט הכהונה של עם ישראל.
התורה עצמה לא מספקת לנו שום הסבר על תפקיד של הכוהנים בחיי עם ישראל ועבודת המקדש. היא גם לא נותנת שום טעם או סיבה לכך שהקב"ה בחר דווקא באהרון ובמשפחתו לשמש באופן בלעדי ככוהנים ומשמשים בקודש במשכן, ואחר-כך במקדש בירושלים.
ואולם, כמעט בהערת אגב לפירושו לתורה בפרשת צו, רבי אברהם אבן עזרא אומר שאהרון נבחר לתפקיד לא בגלל מעלותיו שלו, כביכול, אלא דווקא מפני שנשא לאישה את אלישבע, אחותו של נחשון, ובכך הפך לחלק מן המשפחה ההיא צאצאי יהודה, והמעלות של אותה משפחה נדבקו בו והפכו אותו למועמד המתאים ביותר לתפקיד הכוהן הגדול של עם ישראל.
רבי אברהם אבן עזרא לעולם אינו מאכזב בפירושיו המקוריים והאינטואיטיביים לתורה. נחשון הוא סמל להסתכנות אישית והקרבה עצמית למען הצלת עם ישראל. לפי המסורת קפץ נחשון לתוך ים סוף לפני שזה נבקע כדי לאפשר לבני ישראל לנוס משעבוד פרעה ולהינצל ממוות.
נחשון גם יהיה מנהיג שבט יהודה, השבט החשוב ביותר אולי מבין שבטי ישראל, והוא יהיה הראשון מבין מנהיגי השבטים שיביא מרצונו מנחה ומתנה למשכן ביום חנוכתו והקדשתו. תכונה זו של הקרבה ושירות הציבור, כמובן, נחוצה ביותר למי שממלא את תפקיד הכהן הגדול של עם ישראל ואחראי על עבודת המשכן בכל הדורות.
אהרון נזקק לדוגמה האישית ולהשפעה של נחשון על מנת למלא את תפקידו החיוני בחיי עם ישראל. משה יכול לצוות על אהרון ולומר לו מה המטלות שעליו לבצע במסגרת תפקידו ככוהן הגדול של עם ישראל בזכות ההקרבה ושירות הציבור שהוא למד כשהצטרף למשפחתו של נחשון.
יש פה תובנה מופלאה באמת שמלמדת אותנו עד כמה עניינים חיצוניים לכאורה, כמו קרובי משפחה, משפיעים על חיינו וחשובים לתפקידים שהקב"ה בחר אותנו למלא בחיים הציבוריים של עם ישראל. אסור לנו לעולם להמעיט בחשיבות ובהשפעה שיש לנו, גם אם היא עקיפה, על אנשים ועל החברה היהודית.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
