Printer Friendly
משפטים
בפרשת השבוע מופיע אחד הנושאים הכי מתמיהים, ומטרידים אפילו, שנדונים בפרוטרוט בתורה ובהלכה. הנושא הזה הוא עבדות – הבעלות, פשוטו כמשמעו, של אדם אחד על בן אדם אחר והגדרתו כפריט רכוש אנושי. אין ספק שהנושא כולו צורם מאוד לאוזניהם של אזרחי העולם המערבי במאה ה-21.
זכורים דבריו של אברהם לינקולן על כך שאין בחברה האנושית עוול גדול יותר מן העבדות. עם זאת, אין ספק שהעבדות הייתה נורמה בכל החברות האנושיות במשך אלפי שנים. ההיסטוריה מלמדת שהייתה עבדות בחלקים גדולים של החברה האנושית בכל זמן נתון, ואפילו היום התופעה הזאת עדיין קיימת בחלקים מסוימים בעולם. רק במאה ה-18 וה-19 החל במערב תהליך איטי, כואב ותמיד אלים של שינוי הלך הרוח והמנהג, תהליך שבסופו של דבר הביא לביטול העבדות גם בחוק.
גם היום בחלקים גדולים בעולם המוסלמי העבדות עדיין קיימת כחלק ממארג החיים הכלכליים והחברתיים. רק טבעי, אם כך, שאנחנו, היהודים בתקופה המודרנית, שואלים, את עצמנו בוודאי, אם לא בפומבי: מדוע התורה מקבלת את העבדות ואפילו תומכת בה, לכאורה? התורה מקדישה לא מעט טקסט ומחשבה להסדיר את נושא העבדות, לשים עליו מגבלות ולהפוך אותו לעניין הומאני יותר ואכזרי פחות.
למרות כל זאת, בסופו של דבר, התורה איננה אוסרת על העבדות או אפילו יוצאת נגדה כמשהו בלתי ראוי מבחינה מוסרית. למאמין אמיתי לשאלה הזאת, כמו לכל השאלות שנוגעות לדת ולאמונה, אין שום מקום בעצם. לאדם שאיננו מאמין לא נוכל להציע שום תשובה שתהיה מקובלת עליו ושתספק מענה לכל שאלותיו וספקותיו בעניין האמונה וההתגלות.
אך אצל מאמינים רבים, אם לא אצל כולם, שמוטרדים מחוסר עקביות מוסרי בתורה ושמחפשים בה רלוונטיות לחיינו כיום, השאלות האלה הן שאלות מטרידות.
כבר לפני מאות שנים רבות ציין התלמוד את חוסר היעילות הכלכלית שיש במוסד העבדות ואת הפיגור המוסרי שהוא מנציח בחברה. מפורסמת האמרה של חז"ל "כל הקונה לו עבד - קנה אדון לעצמו". אך אפילו באמירה הזאת חז"ל תוקפים את הצדדים המעשיים של העבדות ולא את חוסר המוסריות שבעצם קיומו של מוסד כזה.
רבים ממפרשי התורה הגדולים, במיוחד במאות השנים האחרונות, ניסו להתמודד עם הסוגיה הזאת. הם ראו בעבדות, כפי שהיהדות רואה אותה, מוסד שיכול לשקם את הפושע, לתת הזדמנות לעני חסר הישע, לחנך את הבורים ולהביא עובדי עבודה-זרה לחברה מונותיאיסטית ולתפיסותיה ומנהגיה הנאורים.
גם אם המטרות האלה אמיתיות ונשגבות, במקרה הטוב, אין בהן גינוי חריף למוסד העבדות עצמו. דומני שאנחנו נאלצים לומר שמאחר שהתורה ניתנה לכל חברה ולכל זמן – רעיון שהרמב"ם מדגיש בכל כתביו – התורה, כהרגלה במקרים רבים, דיברה אל החברה של אותם הימים ואל החברות בעתיד שלא מסוגלות לדמיין עולם שבו לא קיימת עבדות.
התורה מסדירה את מוסד העבדות ונושאת עיניים לימים, כמו ימינו, שבהם עבור רוב החברות האנושיות העבדות היא מוסד שאיננו קיים עוד. התורה איננה מוקיעה קניית עבדים, אך היא מסדירה ומרסנת את הנוהג הזה בהמתנה לימים שבהם יחלוף מן העולם כליל.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
