Printer Friendly
שינוי קל
אחת המילים השכיחות ביותר בקלישאות שנשמעות במערכות בחירות, כמו זאת שאנחנו נמצאים בפתחה כאן, בישראל, היא "שינוי". אחד הדחפים הבסיסיים ביותר של האדם הוא לחולל שינוי לטובה בחייו האישיים וגם בחיים הלאומיים של הארץ שבה הוא חי.
ברק אובמה נבחר לנשיא בארצות הברית על סמך ההבטחה לשינוי. האם התחולל שינוי ממשי תחת הנהגתו והאם השינוי הזה היה חיובי ומועיל לחברה האמריקנית - אלה שאלות שנדונות כעת ועוד יידונו בעתיד. אך אין שום ספק שההבטחה לשינוי היא נשק פוליטי ופסיכולוגי רב-כוח שתמיד מנוצל על ידי אלה ששואפים להגיע לכהונה ולשלטון.
עם זאת, קשה מאוד לחולל שינוי, מפני שהאינרציה של אירועי העבר תמיד מעיקה ומכבידה על היכולת לחולל שינוי. תחושה בסיסית של חוסר שביעות רצון מהמצב הקיים מתדלקת תמיד את הרצון שלנו בשינוי. אנחנו מתגעגעים לימים הטובים ההם, גם אם הם לא היו כל כך טובים בעצם.
באופן אינסטינקטיבי אנחנו חוזרים לזיכרונות עבר, דמיוניים לא פעם, ומתמלאים נוסטלגיה. בשביל חלק מהאנשים שינוי פירושו חזרה לאותם ימים טובים דמיוניים. בד בבד אנחנו גם חולמים חלומות גדולים על עתיד אידילי שבו כל הבעיות שיש לנו ייפתרו באופן הוגן ומשביע רצון.
גם זה מניע את התשוקה שלנו לשינוי, ולעתים אפילו מצדיק בעיני אנשים מסוימים מעשי רשעות, הוצאת דיבה, אלימות ופריעת חוק במאמץ להביא את השינוי המיוחל. גם ההיסטוריה היהודית וגם הכללית מלאות דוגמות להתנהגות מהסוג הזה – תמיד למען המטרה הנעלה של שינוי רצוי וחיובי בחיי חברה והפרט.
אך כבר בספר קהלת שלמה המלך לימד אותנו ששינוי הוא מטרה שקשה מאוד להשיג. הוא אומר שם "מה שהיה הוא שיהיה", מפני שטבע האדם הוא בלתי משתנה כמעט, ושינוי משמעותי הוא בעצם מטרה ערטילאית ובלתי מושגת כמעט.
השאיפה לשינוי - כל שינוי בכל מחיר – היא דוגמה חזקה ליהירות ולרהב של בני האדם. כולנו משוכנעים שאנחנו יכולים לשנות את העולם ולעצב אותו בדמותנו ובהתאם לערכים ולאמונות שלנו. גם את האמונה והמחשבה הזאת ההיסטוריה שמה ללעג. הבעיות שיש לעולם בכלל ולעם היהודי בפרט הן אותן הבעיות שהיו כבר לפני אלפי שנים.
הצעות רבות לשינוי שנשמעות היום אינן אלא מיחזור של תיאוריות מהעבר שרק החליפו אדרת שמתבטאת בשפה ובטכנולוגיה חדשה. שינוי איננו אירוע חד פעמי. שינוי הוא תהליך, ותהליך דורש זמן, סבלנות והתמדה.
לתמורות שהתחוללו בחברה המערבית בעקבות הרעיונות של עידן הנאורות והרציונאליות נדרשו כמעט 500 שנים כדי להיטמע בעולם הזה באמת. לניסיון לחולל שינוי מיידי, שזה מה שהפוליטיקאים שלנו תמיד מבטיחים לנו, אין שום סיכוי להצליח, פשוט מפני ששינוי דורש זמן וסבלנות.
ההיסטוריה כבר הוכיחה שברוב המקרים שינוי נמהר ומהפכני הוא יותר הרסני ממועיל. בחברות שבהן השינוי צומח מלמטה, מהעם, ועולה אט-אט - בניגוד לשינוי שנכפה מלמעלה - הוא מחזיק מעמד יותר זמן ומשפיע באופן חיובי יותר. שינויים שנעשים בכוח, בין אם בפקודה או בחקיקה, רק לעתים נדירות עומדים במבחן הזמן.
במאה ה-20 היו כמה דוגמאות בולטות לכך ששינוי כפוי - מיידי וקיצוני – גם אם הצליח בתחילה, בסופו של דבר נכשל מפני שאי אפשר לשנות את טבע האדם. ברית המועצות כפתה על תושבי רוסיה ורוב מזרח אירופה שינוי קיצוני עם הקומוניזם. 75 שנה שלט שם אורח החיים החדש הזה, שנאכף על ידי מדינת משטרה ושיטות דרקוניות להחריד. אך רעיונות כמו אתיאיזם, היעדר רכוש פרטי, פיקוח של המדינה על המחשבות וכל השאר – כולם מנוגדים לטבע האדם. התוצאה הייתה שברית המועצות והקומוניזם קרסו לפתע פתאום, בלי עזרה מבחוץ, לפני 25 שנה.
אחרי מלחמת העולם הראשונה חולל כאמל אתאטורק שינו חד וחסר רחמים בטורקיה כשהפך אותה מח'ליפות מוסלמית למדינה מערבית מודרנית וחילונית. גם השינוי הזה, גם אם הוא נראה מבורך מאוד לעיניים מערביות, הסתיים בימינו בכישלון. כיום אנחנו רואים את טורקיה הופכת להיות שוב ארץ מוסלמית לוחמנית עם שאיפות לח'ליפות שהיא אפילו לא טורחת להסתיר.
לכן, כשאנחנו חושבים על שינוי בחברה שלנו, עלינו לזכור שמדובר בתהליך שדורש זמן והפנמה עמוקה בקרב הציבור. אחרת, כל ניסיון לשינוי, ולא משנה כמה חיוני וחיובי הוא נראה לנו, נדון כמעט תמיד להיות קצר ימים ומעוט ערך. כדי ששינוי יצליח וישתרש הוא חייב להיות עמוק, ולצמוח מלמטה, מן הפרט והחברה. בבדיחה (באנגלית) המוכרת "כמה פסיכיאטרים צריך כדי להחליף (לשנות) נורה? אחד, אבל הנורה צריכה לרצות להשתנות" משקפת אמת חשובה על החיים האישיים והלאומיים כאחד.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
