Printer Friendly
זה בעיניים
בין התכונות החיוביות הרבות שיש לנינים שלי נמצאת גם העובדה שלרבים מהם יש עיניים יפות להפליא. זה נכון במיוחד כשמדובר בבנות שבמשפחה, וזה מזל גדול, מפני שבתלמוד נאמר שכל זמן שעיניה של אישה יפות, אין היא צריכה בדיקה נוספת. אפשר לדעת מיד שהיא אישה משובחת.
התורה מציינת שללאה אמנו היו עיניים רכות, חלשות, בניגוד לעיניה היפות של אחותה רחל. אך רעיון העיניים איננו עניין גופני בלבד. התורה תובעת מאתנו שיהיו לנו עיניים עם יכולת לראות למרחקים, לראות אפילו את הבלתי נראה.
כושר הראייה שלנו איננו מוגבל לעיניים הגשמיות שלנו אלא כולל גם את היכולת לראות מעבר למגבלות גופניות ולגבולות טבעיים. אולי זאת המשמעות העמוקה של מה שאמרו חז"ל על העיניים היפות כתכונה מכרעת.
למעשה, התורה דורשת מאתנו לערוך בדיקות עיניים תקופתיות. כולנו יודעים כמה קשה לקרוא את השורות התחתונות בלוח בדיקת הראייה. האותיות זעירות, והמרחק מהעיניים ללוח גדול. כך גם בענייני הרוח בחיים. אנחנו מתקשים לקרוא את השורות הרחוקות, שחוזות את עתידנו, ונדמה לנו שהדרישה מאתנו לעשות זאת היא אתגר גדול מדי עבורנו. אך התורה לא מרפה מאתנו ומניחה לפנינו את לוח בדיקת הראייה שוב ושוב.
התלמוד מציג את דעת הרוב שאומרת שהעיוורים פטורים ממחויבויות של קיום מצוות התורה. אך יש גם דעת מיעוט, שמתועדת בנאמנות ובכבוד, האומרת שלמרות העיוורון, חייבים עיוורים בקיום מצוות התורה.
ברמה מסוימת אפשר להבין את העיוורון כמום גופני בלבד, גם אם גדול. אך התורה פועלת במישור שהוא מעבר לגופני, ולא רק במישור הרציונאלי והריאליסטי שכולנו חווים ביומיום. למצוות התורה יכולה להיות רלוונטיות ומשמעות רוחנית גם לאנשים שלוקים בעיוורון.
גם בעניין זה התלמוד מתעד בנאמנות את דעת המיעוט שאומרת שלמצוות התורה יש השפעה ורלוונטיות ברמות שונות של משמעות וחשיבות. התורה לועגת לאלילים ולאנשים שעובדים אלילים באמירה "עיניים להם ולא יראון". סגידה לחפצים גשמיים, הדוניזם, אלילי שקר ואידיאלים מעוותים, כולם תסמינים של קוצר ראייה חמור.
חוסר היכולת לראות את ההשלכות של ההתנהגות בלתי מוסרית דן את האדם לכישלון ולכאב, בדיוק כפי שעיוורון עלול לגרום לו נזק גופני אם יצא בלי הדרכה לדרך זרועה מכשולים. בלי יכולת ראייה וחזון לעתיד לא ייתכנו הישגים או התקדמות.
כשהתורה מבקשת לספר לנו על תכונות האופי המיוחדות של אברהם אבינו, היא אומרת עליו "וירא את המקום מרחוק". המדרש מציין ששני האנשים שליוו אותו להר המוריה, ישמעאל ואליעזר, לא הצליחו לראות את המקום מרחוק. רק יצחק, בנו של אברהם, ראה כמו אביו את הבלתי נראה בזכות ענן הכבוד האלקי שריחף מעל ההר.
גם בלילה הארוך והאפל מאוד של הגלות, הצליחו היהודים לראות מעבר לצרה שבה היו שרויים ומעבר לקשיים שבתוכם חיו ולצפות לשיבה המובטחת והנצחית למולדתם העתיקה, לארץ ישראל. הם הצליחו לראות את המקום ואת העתיד הטוב יותר מרחוק, והראייה הזאת הפכה למציאות בדורנו.
בספר משלי נאמר "החכם עיניו בראשו". הרי עיניו של כל אדם בראשו, לא? זה נכון, כמובן, אם מדברים במונחים פיזיים, אך במונחים של חזון רוחני וראיית הנולד, יש אנשים רבים שאינם חכמים, לדאבון הלב. הקשר בין העיניים לראש, בין ההתנהגות למוסר ולשאיפות רוחניות איננו תמיד כפי שראוי שיהיה.
החכם מבין שעיניו צריכות להיות בראשו ושאת הראייה שלו הוא צריך תמיד לבדוק ולתקן. לכן, על אף שלנכדות שלי יש עיניים יפות, אני עדיין מתפלל שיזכו גם לראייה רוחנית טובה, מפני שבאמת הכול בעיניים.
שבת שלום,
הרב דב בערל וויין
