Printer Friendly
בהעלותך
יש רגע של מתיחות ומשבר בחיים של כל בני האדם כאשר אדם עובר מתלות בזולת - הורים, מורים, מדריכים ועוד - לעצמאות. המעבר הזה כרוך בדרך כלל בכאב מסוים. ואם לומר את האמת, יש רבים שלא מצליחים לעשות אותו לעולם ונשארים במצב של תלות מוחלטת כל חייהם.
רגע המעבר מתחיל בדרך כלל בגיל ההתבגרות, עם מלחמת כוחות בין ההורים ודמויות סמכות מצד אחד לנער או לנערה שמנסים למצוא את זהותם ודרכם בחיים מצד שני. קשה מאוד להורים ולמורים לראות את הילדים או התלמידים שלהם עושים שגיאות שהם היו מסוגלים למנוע.
אבל טעויות הן חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות של האדם בחיים. תמיד חשבתי שאדם לומד הרבה יותר מהטעויות שהוא עושה ופחות מן ההצלחות והניצחונות שלו. איך לשאת תסכול ואכזבה, איך להתאושש אחרי כישלון ואסון - זה החומר שממנו עשויים החיים וההיסטוריה היהודית. וכל זה הוא מסר מתוחכם שאנחנו למדים מתחילת פרשת השבוע.
רש"י מסביר לנו שהכהן שמדליק את המנורה במשכן או בבית-המקדש הצמיד את הנר הבוער לפתילת המנורה "עד שתהא שלהבת עולה מאליה". המסר כאן ברור: כשהלהבה יכולה לעלות מעצמה, צריך להרחיק את הנר ששימש להדלקת המנורה. הלהבה החדשה צריכה לבעור בכוחות עצמה. הדור הבא צריך להיות מסוגל לפלס את דרכו בכוחות עצמו.
ההיסטוריה היהודית מספרת על תקופות רבות ושונות בסיפור הארוך שלנו. בכל הדורות התמודד העם היהודי עם קשיים ואתגרים דומים - הבעיה הקבועה של היותנו הקול המוסרי של האנושות ומיעוט דמוגרפי. עם זאת, כל דור ודור התמודד עם קשים ואתגרים שהיו מסוימים ומיוחדים לזמנו ולמקומו.
על אף שאסטרטגיות הכלליות של הקיום היהודי - תורה ומצוות, התנהגות מוסרית, אופטימיות וכושר התאוששות - לא השתנו, הטקטיקות לקיום היהודי ולהצלחת העם היהודי השתנו והותאמו לזמן ולמקום. השלהבת הייתה צריכה לעלות מאליה, ולא, הנר המדליק, הנוכחות והסיוע של הדור הקודם, בהכרח נעלם.
חלק מהאתגר של החברה שלנו כיום הוא ההישענות המופרזת על הדורות הקודמים כביכול, מבחינה כספית, מוסרית, אינטלקטואלית, טאקטית וחברתית. הניסיון לשחזר עבר עתיר פנטזיה וההיצמדות למדיניות שכבר הוכח שאיננה מועילה רק מעצימים את הבעיות האמיתיות שיש לנו. השלהבת החדשה לא מקבלת הזדמנות לעלות ולבעור בכוחות עצמה. המשימה של העבר היא ללמד, להצית ולחזק את השלהבת החדשה, לא לחנוק אותה בנוכחות שתלטנית מדי.
מקומו של קו הגבול פה הוא עניין לתבונה ולראיית הנולד, לאחריות ולזהירות. משימת הדלקת המנורה הוטלה על אהרון, הכהן הגדול, שאהבתו לכל אדם הייתה ערובה לכך שהוא ידליק את שלהבות העתיד בעזרת נר העבר שהוא אוחז בידיו בדרך הנכונה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
