Printer Friendly
להיות סבא רבא
אחרי מסע ממושך ועמוס אירועים למען קרן דסטיני בארצות הברית, סוף סוף הייתי אמור לחזור לישראל ולקהילה האהובה שלי. אבל הנכדה שלי בניו יורק ילדה בן כמה ימים לפני מועד החזרה שלי לישראל, ולכן ניצבה בפניי החלטה קשה אם להישאר לברית או לא. חשבתי לעצמי "יש פה הרבה רבנים, אבל אני הסבא-רבא היחיד", ולכן החלטתי להישאר לברית. במחשבה שנייה, לא יכולתי לקבל החלטה אחרת.
באתי מדור שבו אנשים בגילי היום בקושי הכירו את הנכדים שלהם, ולאיש מהם, למיטב זיכרוני, לא היה סבא-רבא או סבתא-רבתא. והנה האל ברך אותי פעמים רבות בנינים וזכיתי לחבק דור רביעי במשפחה שלנו. להיות סבא-רבא זאת ברכה מיוחדת במינה שהתורה מציינת בהתייחסותה לעובדה שיוסף זכה לראות נינים במשפחתו. כשאתה סבא-רבא אתה זוכה להצצה בעתיד בלתי ידוע, אבל נלווים לזה גם כל הספקות שאדם חש כשהוא רואה את הבלתי נודע.
הכישרונות, התכונות והאישיות של התינוק הקט גם הם בתחום הלא-נודע. אך הסבא-רבא מאושר מאוד בברית ואיכשהו בטוח שהכול יהיה טוב ויפה לתינוק החדש ולכל המשפחה. איך אדם יכול שלא להרגיש כך אחרי שהוא רואה את כל האירועים החיוביים המדהימים שהתרחשו במשפחתו ובעם היהודי ב-65 השנים האחרונות?
החיסרון הברור היחיד בזה שאתה סבא-רבא הוא הצורך להתברך בגיל מופלג כדי להגיע לזה. בימינו אין סבא-רבא בגיל 35. במידה מסוימת, העובדה הזאת קצת מפריעה בכל מה שנוגע להתעסקות עם הנינים. קשה יותר להתגלגל איתם על הרצפה, לשחק איתם בתופסת או בכדור, ואפילו לשמוע ולהבין את מה שהם ממלמלים לך. אבל לא משנה, רק להיות בנוכחותם ולדעת שהם ממשיכים את המשפחה זה שכר מספיק על כל המאמץ הנפשי, הגופני והכספי הכרוך בהיותך זקן המשפחה.
בסופו של דבר, ביהדות, רציפות הדורות היא הדבר שמגדיר משפחות, קהילות, אורחות חיים ואת העם היהודי בכלל. התורה תמיד מדגישה את העברת המסר שלה ומערכת הערכים הזאת מדור לדור. אין יהדות בלי יהודים, והמשימה של גידול הדור הבא להיות יהודים נאמנים ושומרי מצוות היא מטרה נשגבת והישג גדול בחיים היהודיים.
התמודדות עם הדור הרביעי במשפחה רק מגבירה את האתגר העצום הזה. יש כל כך הרבה גורמים, גנטיים, חברתיים, חינוכיים ועוד, בדור הרביעי הזה עד שאי אפשר שלא להרגיש קצת מרוחק מהאתגר הזה. אולי זאת גם אחת הברכות הסמויות שזוכה להם אדם שנעשה סבא-רבא.
למעשה, כל מה שנוגע לתפקידך כסבא-רבא הוא מסע בארץ חדשה מבחינת היהדות. אין כמעט אזכור של המעמד הזה בחיים בתנ"ך (חוץ מיוסף), או אפילו בתורה שבעל-פה, במשנה או בתלמוד. אולי משום שאז הייתה הרבה פחות אריכות ימים לעומת ימינו.
אולי זה גם משום שההשפעה הממשית במונחים מעשיים של הסבא-רבא על הדורות הבאים היא בעצם מזערית. אחרי-הכול, אנחנו מתקשים להשפיע על ילדינו, קל וחומר על שני הדורות הבאים. עם זאת, עצם העובדה שהילדים יודעים שיש להם גב של כמה דורות שמגלים עניין ממשי ברווחתם ובהישגים שלהם היא כשלעצמה השפעה, גם אם עקיפה.
איש אינו רוצה לאכזב את המבוגרים אם הוא יכול להימנע מזה. בהיסטוריה היהודית יש מקרים רבים שבהם דורות מאוחרים יותר שהרגישו שיש להם צידוק ללכת בדרך שונה מזו של אבותיהם בכל זאת גילו מספיק רגישות כדי לשנות את שמם ולהגן על המוניטין של הדורות הקודמים.
קשה להיות כבול למה שיעשו הדורות הבאים או אפילו למה שעשו הדורות הקודמים, אבל זה חלק מהחיים הדוריים. התורה מודיעה לנו שאברהם מת חמש שנים לפני זמנו על מנת שלא יצטרך להיות עד להתנהגות הרעה של נכדו עשיו. חיי משפחה, גם לאנשים גדולים ביותר, הם תמיד עניין חסר ודאות. אך אני שמח מאוד שזכיתי להיות סבא-רבא שוב.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
