Printer Friendly
במדבר
הספירה של בני ישראל, כפי שהיא מופיעה בפרשת השבוע, היא תמיד סוגיה שקשה לפצח ולהבין. מה אנחנו אמורים ללמוד מכל התיאורים המפורטים ומכל המספרים המדויקים לכאורה? הלקח הכללי שכל יהודי נחשב ונספר, וצריך להיחשב ולהיספר, הוא הלקח הברור ביותר. אך את זה אפשר היה ללמוד גם מסיכום הרבה יותר תמציתי של מניין בני ישראל. לשם כך אין צורך בתיאור המפורט שמופיע בפרשה.
אני חושב שהשליח כאן הוא עצמו המסר. בכך אני מנסה לומר שהתורה רוצה לבטא את יחסה לבני ישראל בעצם זה שהיא מתמהמהת בדיווח ארכני ו"מיותר" על הספירה והמספרים. עם אנשים שאנחנו אוהבים אין דבר כזה מעשים מיותרים או מחוות לא נחוצות. חז"ל משווים יחסים מהסוג הזה, בדרכם הצינית, לספירת מעות.
למשל, הקריטריון למהירות ולעוצמה של דקלום מילות התפילה הוא הקצב שבו אדם היה משתמש כדי לספור מטבעות יקרים. ההקפדה על הספירה היא כשלעצמה ביטוי לקשר החזק לדבר הנספר. אני תמיד אומר על כך שאנשים שעוזבים את הכספומט מקפידים לבדוק את השטרות שהם קיבלו, שזה לא רק מתוך זהירות אלא זה גם מעשה שמביע חיבה וחשיבות.
אפשר להבין את העניין הזה גם מתוך תיאור הסופרים עצמם ולא רק מתיאור הנספרים. משה, אהרון, אלעזר ואיתמר הם המנהיגים של עם ישראל. הם אחראים לרווחה הגשמית והרוחנית של העם היהודי כולו, וחלק מתפקידם הוא להכיר את כל אלפי האנשים שהם מנהיגים ולקיים קשר כזה או אחר עם כל יהודי ויהודי.
מנהיגי ישראל תמיד ראו את עצמם כאבא ואימא של העם. יש יהודים שמשתוקקים לחיבה, ואחרים צריכים משמעת ואהבה קשוחה. המגוון העצום - 12 שבטים שונים שנספרים כל אחד בנפרד לפני שהם מאוחדים למספר כולל של העם כולו - של העם היהודי מודגש על ידי הספירה של כל אחד ואחד מהם.
האחריות לגורל העם היהודי היא נטל כבד למנהיג, אך זה נטל בלתי נמנע שבא באופן אוטומטי עם עמדת המנהיגות. והאנשים שמונים את העם הם עצמם מנהיגיו, שערים כל הזמן לכך שהעם תלוי במנהיגותם ונשען על תבונתם. הם חייבים להיות מודעים גם לחובה שלהם להתחשב בצרכים ובצמיחה של כל אדם שנספר.
משום כך, בשביל מנהיגי העם הספירה של בני ישראל אינה מספרים ריקים מתוכן אלא רשימה של אתגרים והזדמנויות. מי ייתן וכל המונים והנמנים בעם ישראל בימינו יהיו גדולים במספרים ובהישגים, גשמיים ורוחניים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
