Printer Friendly
הנצרות וישראל
ידוע לכולם, גם אם כמעט לא דנים בזה בפומבי, שההקמה והקיום של מדינת ישראל יצרו בעיות תיאולוגיות קשות לחלקים מסוימים בקהילה היהודית. אך הקמת מדינת ישראל וקיומה יצרו בעיות תיאולוגיות ורגשיות גדולות אף יותר לחלק גדול מהעולם הנוצרי ולזרמים שונים בנצרות.
הביקור האחרון של האפיפיור פרנציסקוס שיפר את היחסים עם העולם היהודי, אך בד בבד החמיר את הסוגיות הבלתי פתירות כמעט שמפרידות בין היהדות לנצרות. הבעיה העיקרית שמדינת ישראל מציבה בפני ההגות והמסורת הנוצרית היא שהיא לא הייתה אמורה לקום כלל ועיקר.
חלק גדול מההגות והמסורת הנוצרית דן את היהודים לגלות נצחית ולנחיתות מתמדת ביחס לכנסייה ולתרבות הנוצרית בכלל. העובדה שהיהודים הצליחו להקים מדינה ריבונית משלהם, ויתרה מזאת, מדינה בארץ הקודש עצמה, היא אירוע שבעיני הדוקטרינה הנוצרית הוא בלתי סביר אם לא בלתי אפשרי.
עשרות שנים לא קיימה הכנסייה של רומא יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל והתקשתה להשלים עם הריבונות היהודית (ולא משנה כמה הוגנת ומיטיבה הייתה) על המקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל. הגישה הזאת משתנה אט-אט, וב-20 השנים האחרונות נעשו צעדים גדולים לקראת פיוס ושיתוף פעולה בין הוותיקן למדינת היהודים. זאת, בלי ספק, התפתחות חיובית אחרי מאות שנים של שנאה ומעשי אלימות נגד העם היהודי בחסות הכנסייה ובעידודה.
היחסים עם רוב הזרם הפרוטסטנטי בנצרות עכורים יותר. ההצבעה בכנסייה הפרסביטריאנית האמריקנית שתומכת בביטול השקעות בחברות שמספקות לישראל מכונות, חומרי בניין ויכולות טכניות מתקדמות היא דוגמה לתיאולוגיה אנטי-יהודית סמויה שרווחת בעולם הפרוטסטנטי במאות השנים האחרונות.
כשהכנסיות האנגליקנית והפרסביטריאנית הפכו לחוד החנית של התרבות החדשה והמתירנות של החברה המערבית – בתמיכה בנישואים חד-מיניים למשל, תמיכה שמנוגדת לעיקרי האמונה שלהן עצמן – הן אימצו לה את המנטרה של השמאל והפכו לאנטי-ישראליות בגלוי. עצם קיומה של מדינת ישראל והשאלה אם צריך לתמוך בה או לגנות אותה היא שאלה שנויה מאוד במחלוקת בזרמים הפרוטסטנטיים.
המנהיגות "המתקדמת" מאוד של זרמים פרוטסטנטיים מסוימים לאו דווקא מייצגת את הרוב המכריע של המאמינים ובני הקהילה. למרות זאת, מטריד מאוד שהכנסייה הפרסביטריאנית מרשה לעצמה לקחת את האחריות לומר לעם היהודי, שנמצא במאבק של חיים ומוות מול האויב המוסלמי שנשבע להשמיד אותו, שאיננו זכאי להתגונן ולבנות במולדתו. הכנסייה הפרסביטריאנית מדברת בכפל לשון: מחד היא תומכת בזכותה של מדינת ישראל להתקיים, ומאידך איננה רוצה שזו תקבל את הכלים החומריים הדרושים להבטיח את הקיום הזה.
חלק משמעותי בזרם הפרוטסטנטי תומך במדינת ישראל בלי סייג ותורם סכומי כסף גדולים מאוד למוסדות צדקה ולמוסדות חינוך יהודיים שפועלים בתוך מדינת ישראל. מאחר שרבים מהזרמים האלה גם מממנים פעילות מיסיונרית נרחבת, החל בישראל קמפיין עיקש שמטרתו למנוע את קבלת כספי התרומות האלה, גם אם הם משמשים למטרות ראויות.
יש קרע גדול בחברה היהודית הדתית בעניין זה. יש דעת תורה לכאן ולכאן, ואין ספק שההזרמה הזאת של כסף נוצרי למוסדות ישראלים הביאה לא מעט תועלת בתחומי החינוך והחברה. עם זאת, מאחורי כל זה אורבת גם פעילות מיסיונרית של זרמים נוצרים רבים בישראל.
הפעילויות שלהם מכוונות ליהודים, בעיקר למשפחות עולים עניות. החוקים נגד פעילות מיסיונרית נוצרית בישראל אינם נאכפים מסיבות דיפלומטיות ומחשש להשלכות בינלאומיות. לכן השאלה עודנה מה הכוונה האמיתית של אותם נוצרים שתומכים במדינת ישראל.
בעולם מלא אויבים ואנשים שלא מאחלים לנו טוב, יש מידה של יהירות ואפילו טיפשות בדחיית יד שמושטת לנו בידידות, כמו היד שמושיטים לעם היהודי ארגונים נוצריים כאלה. איך לרבע את המעגל ולהגיע להחלטה נבונה זאת – זאת עדיין שאלה מטרידה בשבילנו. אלפי שנים של שנאה אינן נשכחות בן-רגע, אך קשה למצוא חברים בעולם שאנחנו חיים בו. אנשים חכמים ודגולים ממני יחליטו מה הפיתרון הסביר ומה המדיניות הטובה בסוגיה זו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
