Printer Friendly
קורח
בכל הסיפור בתורה על מסעות בני ישראל במדבר סיני, לא מוזכר כלל ששבט לוי השתתף אפילו באחד ממעשי המרי והמרד של בני ישראל כנגד הקב"ה ומשה. שבט לוי עמד איתן באמונתו ובנאמנותו גם באסון עגל הזהב ונענה לקריאתו של משה לעצור את עבודת האלילים.
גם בקובלנות שהצטברו נגד משה והקב"ה בעניין המים והמזון שבט לוי לא מופיע. לשבט לוי לא היה נציג במרגלים שנשלחו לתור את הארץ, ויש אפילו דעה שלא חלה עליו הגזרה לגווע במדבר ולא להיכנס לארץ-ישראל כמו כל הדור ההוא. ובכל זאת, את העבר ללא רבב, לכאורה, מכתימים האירועים שמתוארים בפרשת השבוע.
כאן מתברר ששבט לוי, באמצעות קורח ועדתו, מנהיג מרד חמור מאוד נגד הסמכות של משה רבנו. משה עצמו הוא משבט לוי, וכשהוא מותח ביקורת על ההתנהגות של שבט לוי "המעט מכם כי הבדיל אלוקי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו, לעבוד את עבודת משכן ה' ולעמוד לפני העדה ולשרתם... וביקשתם גם כהונה?" הוא עושה זאת בלב כבד ובמרירות רבה. למעשה, הוא תובע לדעת מה קרה שהפך את שבט לוי לקבוצה של מורדים שעונשה להיבלע בפי האדמה.
אחת האמירות האהובות עליי בחיים היא שאסור לאדם לעולם לזלזל בכוחו של האגו. מלחמת העולם הראשונה, שהתנהלה בשנים 1914-18, פרצה במידה רבה בגלל הגחמות האגואיסטיות של כמה מהמלכים העיקריים של אירופה שהיו אז בשלטון. התלמוד מספר לנו שירבעם בן נבט, מלך ישראל הרשע שיכול היה להיות גדול, קיבל הצעה מהקב"ה, כביכול, לטייל בגן עדן אתו ועם דוד המלך.
התלמוד מספר שירבעם סירב להצעה מפני שהבין שדוד המלך יקבל עדיפות על פניו באותה הליכה בגן עדן. המסר והלקח שהתלמוד מבקש להעביר לנו בסיפור הזה הוא על הסכנות והאסונות שאגו מנופח עלול להמיט על האדם עצמו, ואם הוא נמצא בעמדת מנהיגות וסמכות, גם על זולתו.
קורח ושבט לוי נפלו קורבן לאגו המנופח שלהם. מושג העצמי שלהם רחוק עכשיו מאוד מהמציאות ומהאחריות. אדם לא יכול להיות נטול אגו וגאווה. עם זאת, הוא חייב למתן את התכונות האלה על ידי פרספקטיבה, היגיון, נאמנות וציות לדבר האל. לעניות דעתי, זה הלקח העיקרי של פרשת השבוע.
תחושת הענווה העצומה של משה מצמצמת את ההשפעה של האגו שלו עד כדי כך שהוא יכול לומר "מי ייתן כל עם ה' נביאים". קורח, שנשלט על ידי האגו המנופח שלו, ובלי הצדקה, הורס את עצמו ורבים אחרים עמו במאמציו להשיג משרה שאינה שייכת לו ומעמד שאיננו ראוי לו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
