Printer Friendly
אוקראינה ואנחנו
אוקראינה תופסת מקום מדמם וכואב מאוד בהיסטוריה של מזרח אירופה. היא שוכנת בין פולין, אוסטרו-הונגריה ורוסיה, אך איננה פולנית או רוסית בשפתה, בדתה או בתרבותה, ולכן תמיד מצאה את עצמה בסביבה בעייתית.
סטאלין וחרושצ'וב גזרו מוות על חמישה מיליון אוקראינים בשנות ה-20 של המאה שעברה כאשר ניסו לאכוף את תוכנית הקולקטיב החקלאי שלהם ובכך ביצעו את גזר הדין. מרבית אדמת אוקראינה שימשה כשדה קרב בין צבאות גרמניה ורוסיה במלחמת העולם השנייה, וצלקות מהקרבות האלה מצלקים את נופיה של הארץ הזאת עד היום, שבעים שנה מאוחר יותר.
מעשי זוועה שלא יתוארו התרחשו באוקראינה מדי יום ביומו במלחמת העולם השנייה, כשצבאות גרמניה ורוסיה עשו שם מעשים אנטי-הומאניים בסדר גודל בלתי נתפס כמעט. היד הכבדה של ברית המועצות מחצה את הלאומיות האוקראינית עד קריסתה של ברית המועצות בשנת תשנ"א (1991), אז הכריזה אוקראינה הכריזה על עצמאותה ומאז היא מנסה להקים סוג של משטר דמוקרטי, לבנות כלכלה מתפקדת וליצור חיים טובים יותר לאזרחיה.
ב-20 השנים שחלפו מאז, עברה אוקראינה עליות ומורדות, אך טרם השיגה את היתרונות שקיוותה להשיג בעקבות העצמאות מברית המועצות. וכעת הדוב הרוסי שוב מופיע בגבולה המזרחי וגם הפעם הוא מאיים על ריבונותה של אוקראינה ועל שטחה.
פוטין, בדרכו הייחודית, לועג לחוסר האונים של ארצות הברית ושל המערב, ונראה שהצפי לעתיד עצמאי של אוקראינה עגום. אין באוקראינה איש, כך נדמה לי, שחושב שארצות הברית או האיחוד האירופי יסכימו להיחלץ לעזרתה. כך, כמו ארצות רבות אחרות, לרבות ארצנו, איתרע מזלה של אוקראינה לחיות לצד שכנה רעה מאוד.
גם ההיסטוריה של אוקראינה ויחסה לאוכלוסייה היהודית שלה הם סיפור עצוב ועקוב מדם. הפוגרומים הגדולים - פרעות ת"ח ות"ט (1648-9), שבהם נהרגו מאות אלפי יהודים, התרחשו בהנהגתו של בוגדן חמלניצקי, הלאומן האוקראיני. בכיכר המרכזית של העיר קייב עומד פסל לכבודו. בעיני האוקראינים הוא גיבור לאומי. בהיסטוריה היהודית הוא נבל ממדרגה ראשונה, רוצח של נשים וילדים שאנחנו זוכרים יחד עם המן והיטלר בפנתיאון הדוחה של שונאי יהודים ואנטישמים.
במלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה מאות אלפי יהודים נשחטו ו/או הוגלה ע"י המשטרה האוקראינית, ע"י חיילים וע"י אזרחים מן השורה. חצרות חסידיות גדולות של אוקראינה נהרסו ונעקרו ממקומם, וכך יהודים רבים ביקשו מקלט מדיני באוסטריה, רומניה, הונגריה וגרמניה. רק השואה שהתרחשה כעבור 20 שנה חרגה מהקיצוניות שבאכזריות של אוקראינים רבים כלפי היהודים במלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה.
במלחמת העולם השנייה ובשואה שבאה בעקבותיה היו אוקראינים רבים מאוד ששירתו באס-אס ושימשו כשומרים במחנות הריכוז וההשמדה וששו לשתף פעולה עם הנאצים באיסוף האוכלוסייה היהודית המקומית לצורך גירוש ורצח. מטבע הדברים, האוקראינים לא היו שונים מרוב עמי אירופה באותם הימים.
גם צרפת והולנד, בלגיה ופולין היו ארצות "שהתברכו" בשפע של משתפי פעולה שסייעו לנאצים להשמיד את היהודים שחיו בתוכן. המערב הצליח להשכיח את רוב המעשים האלה, על אף שבעיניי זה מסביר את תגובת השנאה האוטומטית כמעט של האיחוד האירופי למדינת ישראל, לעם היהודי, לאמונתו ולמצוותיו.
הגל האחרון של חוקים נגד שחיטה כשרה ונגד ברית המילה מייצג רק את קצה הקרחון שמתחתיו שוכנים הרגשות הכנים והמדיניות האמיתית של אירופה כלפי היהודים - מורשת של 150 שנות רדיפה ושנאה. למרות כל זאת, לאוקראינה יש מקום חשוב מאוד בסיפור העגום והלא שפוי על דיכוי היהודים.
מספרים לנו שכמאתיים אלף יהודים עדיין חיים באוקראינה היום. כבר הייתה קריאה מקבוצה קטנה יותר של קהילות באוקראינה שפנו לישראל בבקשה לשלוח להן כוחות ביטחון כדי לסייע להן להתגונן מפני הפעולות האנטישמיות הבלתי פוסקות והאלימות הצפויה. יהיה מעניין לראות מה ישראל תוכל או תסכים לעשות, אם בכלל, כדי להגן על היהודים האלה שעדיין חיים באוקראינה. אחרי הכול, אם ישראל איננה מדינה יהודית אלא רק מדינה שיהודים גרים בה, למה שיהיה אכפת לה מגורל האנשים שגרים באוקראינה יותר משאר ארצות העולם?
בעשרים השנים האחרונות הושקע הרבה כסף יהודי ונעשו מאמצים גדולים בניסיון לחדש את החיים היהודיים באוקראינה. התוצאות היו דלות ולא תמיד רק טובות. מה שברור למדי הוא שרוב האוקראינים מעדיפים שארצם תהיה "יודנריין", נקייה מיהודים.
אינני יכול לשפוט את המניעים או המעשים שיהודים אחרים בוחרים לעשות או שלא לעשות, ובכל זאת, נראה לי שהיהודים שחיים באוקראינה ושטרם הפיקו את הלקחים המתבקשים מההיסטוריה היהודית בנוגע לאוקראינה וליחסה ליהודים יעשו בחוכמה עכשיו אם ישקלו שוב את הישארותם בארץ ההיא.
לא משנה מה יהיה עתיד אוקראינה, צריך להיות ברור שאין שם שום אפשרות לעתיד יהודי. מרתק ומתמיה בעיני גם יחד לראות כיצד הקב"ה מביים לנו את הדרמה הזאת בתקופה זו של השנה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
