Printer Friendly
הקושי שבשינוי
הבדיחה המוכרת, "כמה פסיכיאטרים צריך כדי להחליף נורה? רק אחד, אבל הנורה צריכה לרצות להתחלף", מדברת מאוד ללבי. אחרי יותר מיובל שנים ברבנות ובחינוך התורני, שוב ושוב נוכחתי שיש באמירה הזאת הרבה אמת. נדיר ששינוי מושג רק על ידי לחץ חיצוני, חקיקה או אפילו כפייה. צריך להיות רצון ומחויבות של האדם לשנות את דרכו או להסתכל אחרת על עמדותיו בסוגיות שונות.
אם הנורה איננה מוכנה להתחלף, או להשתנות, אפילו מאה פסיכיאטרים לא יצליחו לשנות אותה. נכון שהתמורות הגדולות בחיים היהודיים ב-300 השנים האחרונות באו כולם בעקבות לחצים ודחיפה מבחוץ ובעקבות שינויים בחברה הכללית. עם זאת, השינויים האלה באו, בעיקרם, מבפנים, מתוך חוסר שביעות הרצון של היהודים ממצבם הרוחני והחומרי באותה עת.
תנועת החסידות התפשטה במהירות במזרח אירופה למרות ההתנגדות העזה של רבנים גדולים וחשובים, מפני שהלב של יהודים רבים היה רעב לסוג של חיבור רגשי לתורה ולא היה מוכן להסתפק בידע ובלימוד שכלתני בלבד.
גם תנועת המוסר קנתה לה אחיזה במאה ה-19 בקהילה היהודית בליטא מפני שרבים מחכמי התורה חשו בצורך פנימי עז בצורה נעלה יותר של החינוך התורני והחברה התורנית. תנועת המוסר הייתה, במובן מסוים, "החסידות" של הליטאים, ביטוי לדחף לתקן את המידות ולבנות חברה שמושתתת על ערכי התורה.
התנועות האלה קמו מעצמן בגלל הרצון של "הנורה" היהודית להשתנות. רבנו ישראל הבעל שם טוב ורבנו ישראל ליפקין מסלנט, כל אחד בתחומו, מצאו קרקע פורייה לזרוע בה את השינוי העצום שחוללו בעולם היהודי של תקופתם.
גם שינויים גדולים אחרים בחיים היהודיים שהתחוללו במאות ה-18 וה-19 וה-20 נבעו מכוחות פנימיים, על אף שאין ספק שגם הם הושפעו מרוח הזמן של תקופתם. תנועת הרפורמה בגרמניה הייתה תוצר של הדחף היהודי להשתחרר מרדיפות ומאפליה ולצאת מהגטו ומהדלות.
שום חרם או איום לא הצליחו לדכא את הדחף הזה לחולל שינוי, ואז נדמה היה שאין שום דרך אחרת לחולל שינוי מלבד הרפורמה. אפשר לומר אותו הדבר גם על הרומן של יהדות מזרח אירופה עם הסוציאליזם, המרקסיזם, הקומוניזם והרעיונות של השמאל באופן כללי, חיבה שלא נעלמה כליל אפילו בימינו.
הרצון היהודי הפנימי העז בהגינות ובשוויון, החלום האוטופי על חברה שוויונית וצודקת שתדביר את המלחמות ואת העוני אחת לתמיד, דחף מיליוני יהודים לזרועות השמאל על כל צורותיו והביא לחילון מוחלט שלהם.
הדחף לשינוי בחברה היהודית שבר את כל המחסומים ואף מחק מסורות של אמונה ודת שהיו קיימות אז.
אותו הדבר אפשר לומר גם על הציונות, על כל פלגיה ותמורותיה. הדחף לשים קץ לגולה ולהקים מדינה יהודית עצמאית במולדת, בארץ-ישראל, דיבר אל משהו עמוק בלבם של המוני היהודים. כנגד כל הסיכויים וההתנגדויות - חילוניות ודתיות - הצליחו הציונים לעשות את הבלתי סביר, אם לא הבלתי אפשרי, לכאורה. הנורה רצתה להתחלף.
הגידול העצום בתחום החינוך התורני ולימוד התורה שבאה אחרי השואה גם הוא תוצר של דחף פנימי בנשמותיהם של יהודים רבים, של גברים צעירים ונשים צעירות שרצו ללמוד תורה והיו מוכנים להקריב למען המטרה הזאת, והם מוכנים לעשות זאת גם היום.
אהבת התורה בלבם של היהודים הולידה את השינוי הגדול הזה. במאה ה-19 ואפילו ה-20 היו הרבה תלמידי חכמים גדולים ומנהיגים תורניים חשובים, אך הם לא חוללו את השינוי שהצליחו לחולל הרבנים והמחנכים של דורנו. הדחף הפנימי להשתנות כך היה חסר אז, ומסיבה לא ברורה הוא קיים עכשיו.
זה נכון גם לגבי החזרה האיטית אך העקבית למסורת היהודית ולקיום המצוות שרואים בחברה הישראלית הכללית בעשורים האחרונים. בקיבוצים של השמאל יש עכשיו בתי כנסת ומטבחים כשרים, ותושביהם לומדים תודה ויהדות כחלק מאורח החיים שלהם בגלל החיפוש הפנימי אחר משמעות, ולא בגלל חקיקה או כפייה מבחוץ.
עכשיו מתחיל גם שינוי איטי והדרגתי במגזר החרדי במדינת ישראל, שינוי שמתאפיין בהשתלבות שלו בחברה הישראלית הכללית - מכללות חרדיות, שירות צבאי מאורגן, למעלה מ-40 אחוז בכוח העבודה ועוד. גם השינוי הזה הוא תוצר של שינוי פנימי בהלך הרוח. הנורה רצתה להתחלף. אסור לזלזל בכוחו של השינוי הפנימי ובכוחו של הקשר הנצחי בין העם היהודי לתורתו ולארצו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
