Printer Friendly
ויחי
יעקב אבינו חי 17 שנים בארץ גושן שבמצרים. אין ספק שאלה היו השנים הכי שלוות ומאושרות בחייו מלאי התהפוכות. הוא התאחד שוב עם יוסף, בנו האהוב, שעלה לשלטון ולגדולה, על אף היותו נוכרי בארץ. לא היו בחייו עשיו, לבן, שכם או שכנים כנעניים שיכולים לטרוד את מנוחתו ואת שלוותו. וכשכל בני המשפחה שלו, על כל דורותיה, חיים יחדיו בשלום, לפחות על פני השטח, יעקב שבע רצון.
יעקב סוף סוף זוכה ליהנות ממפעל חייו ומשנותיו האחרונות. זה מסביר בעצם מדוע הפרשה מתחילה ב"ויחי יעקב", מפני שאלה 17 השנים שבהן יעקב באמת חי וסוף סוף הצליח לחוש שביעות רצון ולהגיע למצב של הרמוניה במשפחתו.
התלמוד מספר לנו שרבי יהודה נשיא, רבי, חי בעיר ציפורי 17 שנים, והתלמוד מקשר במפורש בין 17 השנים של רבי בציפורי ל-17 השנים של יעקב במצרים.
חוץ מהעובדה שהמספר 17 מופיע בשני המקרים, מה הקשר, אם יש בכלל, בין שני האירועים, במיוחד לאור העובדה שהם התרחשו במרחק של אלף שנה זה מזה? למשחקי המילים של התלמוד, שמקשרים מילים דומות שמופיעות בתורה, תמיד יש משמעות עמוקה. בסוגיה הזו בתלמוד יש רעיון בסיסי ומסר שרלוונטי לכל הדורות, מסר שבהחלט מצדיק לימוד ותשומת לב מצדנו.
רבי היה העורך והמוציא לאור של המשנה, הספר שהבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בגולה הארוכה שבאה אחרי מותו, הגולה שרבי חזה בעיני רוחו. כמו יעקב אבינו, ראה רבי את עצמו כמי שנמצא בבועה נדירה של שלווה, משוחרר זמנית מהרדיפה הבלתי פוסקת של רומא בזכות הידידות האישית שלו עם הקיסר הרומי, והבין שזאת הזדמנות שיש לנצל.
הוא ניצל את הרגע להעלות על הכתב את התורה שבעל-פה שקיבלנו בסיני ולשמר אותה למען כל הדורות הבאים של העם היהודי. אותן 17 שנים של שלווה בציפורי סיפקו לו את ההזדמנות לעשות זאת. 17 השנים של ההרמוניה המשפחתית וההתחזקות הרוחנית שעברו על יעקב בארץ גושן אפשרו לו להדריך את בני משפחתו ולהעניק להם את החוכמה שתאפשר להם להתגבר על הלילה הארוך של העבדות בגלות מצרים.
17 השנים האחרונות בחייו של יעקב היו הכנה למאות שנים של קשיים שבאו אחר-כך. היכולת של יעקב לעצב את משפחתו ולהנחות אותה להישאר נאמנה לברית עם הקב"ה דומה לכתיבת המשנה של רבי ב-17 השנים שלו בציפורי אלף שנים מאוחר יותר.
מעשי האבות הפכו לתבנית מלמדת עבור הדורות הבאים. במובן זה, האירועים והתבניות של חיי יעקב ושל חיי רבי כרוכים יחד גם כאשר מפריד ביניהם פרק זמן עצום. כמו שיעקב אבינו חי, גם רבי חי, ואלה אינם חיים שמוגבלים על ידי ימים או שנים אלא חיי נצח אינסופיים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
