Printer Friendly
וישלח
מפרשים רבים בכל הדורות ראו בשני העימותים שבין יעקב לעשיו - המאבק עם מלאכו של עשיו ואחר-כך הפגישה עם עשיו עצמו - את שתי החזיתות שבהן היהדות והעם היהודי נאלצים להילחם כבר אלפי שנים כדי להוסיף ולהתקיים.
המאבק של יעקב במלאך של עשיו, כפי שהוא מתואר בפרשה, מייצג את המאבק הרוחני והאינטלקטואלי, את התנגשות הרעיונות, האמונות ותפיסות העולם. הפגישה של יעקב עם עשיו גופו מייצגת בתורה את המאבק של העם היהודי על קיומו הפיזי בסביבה קנאית, אכזרית ולעתים כמעט קטלנית.
משני המאבקים יעקב איננו יוצא בלי פגע. הוא יוצא מהם נכה בגופו וגם קצת יותר עני ברכושו. העין הרעה של עשיו מביטה בילדיו, ויעקב חש הקלה כשהוא מצליח להימלט משם חי, גם אם פגוע בגופו וברכושו, ולהתרחק מעשיו, מתרבותו ומהשקפת עולמו.
כך נקבע, פחות או יותר, התרחיש למחול הממושך של ההיסטוריה היהודית, שבה היהודים מנסים לשרוד בחברה המאתגרת והאכזרית שעשיו שולט בה. חכמי המדרש דנו באפשרויות של דו-קיום ואפילו שיתוף פעולה עם עשיו.
על אף שהדיון הזה לא הניב מסקנה קבועה או משכנעת, נראה הדעה של רבי שמעון בן יוחאי שהשנאה של עשיו ליעקב היא נטולת כל היגיון ובלתי ניתנת לשינוי נולדה בעקבות ההיסטוריה, מאירועי העבר וההווה. גם בעולם הנאור לכאורה שלנו היום האנטישמיות רווחת במידה מבהילה, ונדמה שאין לנו שום יכולת להשפיע עליה.
ברור עד כאב לכולם שהמאבקים האלה על המשך הקיום היהודי נמשכים ונראים אינסופיים. כל הרעיונות הזרים והאופנות של העולם המערבי היום מתנגדים כמעט פה-אחד לערכי התורה ולאורח החיים המסורתי. המלאך של עשיו משנה את התוכנית שלו מפעם לפעם, אך הוא תמיד מתנגד לתורה ולערכי המוסר.
הוא נע בין רודנות ושמרנות קיצונית לליברליות פרועה, אך הוא תמיד מצליח לפצוע את הנפש ואת הגוף של העם היהודי, ולא משנה באיזו פילוסופיה או תרבות הוא תומך כרגע. אנחנו צולעים היום בעקבות המתקפה על ערכי היהדות, לימוד התורה ושמירת המצוות.
הורים יהודים באמריקה תובעים היום בתי ספר מפני שהם מנהיגים מדיניות אנטישמית, ויחד עם זאת, לא עולה בדעתם לשלוח את ילדיהם לבית ספר יהודי או להעניק להם חינוך יהודי נרחב. התביעות האלה הן מדד לצליעה שגורם לנו מלאך התרבות של עשיו.
הכול מסכימים שאירופה היא יבשת אבודה בכל מה שנוגע ליהודים. השאלה שיהודים שואלים את סוכני נסיעות הכי הרבה היום היא "האם אני יכול לחבוש כיפה ברחוב שם?" אוצרות של יהודים בשווי מיליארדי דולרים שנבזזו במלחמת העולם השנייה ומיד אחריה עדיין נמצאים בידיו של עשיו.
ועם זאת, אין ספק שאנחנו נהיה מרוצים אם העולם רק יניח לנו לנפשנו, אבל נראה שגם זאת תקווה אבודה. המאבק שלנו נמשך, אך ההבטחה של הקב"ה שיום אחד ידנו תהיה על העליונה נשארה תקפה ואמיתית. זאת התקווה שמלווה אותנו בעודנו נשארים יהודים נאמנים ואיתנים.
שבת שלום
הרב דוב בערל וויין
