Printer Friendly
ניצבים וילך
הפרשיות האחרונות האלה בתורה תמיד נקראות לקראת סוף השנה ותחילת השנה החדשה. מועד קריאתן מתאים לתוכנן של הפרשיות האלה, שבהן מופיעה סקירה של מסכת חייו של משה רבנו, של חייו ושל הישגיו כמנהיג עם ישראל. בסוף השנה גם אנחנו נדרשים לסקור, אם לא את כל חיינו עד כה, אז לסקור לפחות את מעשינו בשנה החולפת ולתת עליהם דין וחשבון.
הסקירה של משה היא עיקר התוכן של ספר דברים עצמו. על אף שהוא עוסק באירועים היסטוריים ולאומיים, אין ספק שמשה עצמו הוא הדמות המרכזית של הספר. הוא מספר לנו על רגשותיו ומתוודה בגילוי לב על האכזבות והתסכולים שחש. עם זאת, לעולם אינו מתרחק מהשליחות המרכזית שלו: להזכיר לעם ישראל את הברית הנצחית שנכרתה בינם לבין בוראם.
הברית הזאת מתחדשת שוב בפרשת השבוע. לא תהיה זו הפרזה אם נאמר שהיא מתחדשת תדיר, ובסוף השנה אנחנו מקבלים תזכורת להתחדשות האוטומטית הזאת. זאת המהות של הזיכרון שמאפיין את התקופה המיוחדת הזאת בלוח השנה היהודי, מפני שהזיכרון מביא אתו דין וחשבון ומשפט, ובסופו של דבר מוביל להתחדשות רוחנית ואמונית.
משה מזכיר לעם שהעתיד טמון גם בזיכרון ובקיום הברית. כל הדורות בעבר, בהווה ובעתיד קשורים יחד בברית המחייבת הזאת. ובזכות קיום הברית הזאת משה בן התמותה זוכה בחיי נצח, כפי שכולנו יכולים לזכות בחיי נצח באמצעות נאמנותנו לברית.
גם בסוף חייו משה לא איבד מחריפותו, מכוחו או מכושר הראייה שלו. הוא עוזב את העולם הזה בבריאות מצוינת, ללא מחלות, מכאובים או מגבלות. עם זאת, הוא אומר לנו בפרשת השבוע "לא אוכל עוד לצאת ולבוא", מפני שבני האדם קיימים ברצון האל, וכאשר הרצון הזה קובע שהגיע הסוף לחייהם, הם מפסיקים לתפקד על האדמה הזאת. מי יכול לטעון לגדולה בעולם הזה יותר ממשה רבנו? ובכל זאת, גם הוא בן תמותה ככל בני האדם.
אחד הלקחים הגדולים שהתורה מלמדת אותנו הוא שהחיים נמשכים גם כשאנחנו כבר לא חלק מהם. משה רואה הרחק לתוך העתיד, אך הוא יודע שהוא לא יהיה כאן לראות את האירועים מתרחשים בפועל. הוא חוזר לברית הזיכרון ככלי שיבטיח את המשך נוכחותו לכל אורך ההיסטוריה היהודית. כל זמן שהברית תיזכר ותישמר, משה יהיה נוכח בעם ישראל.
הברית הזאת היא שמגדירה אותנו כעם ואפילו כיחידים. היחסים שלנו עם הברית נמצאים כל הזמן בבדיקה של הקב"ה. צריך להיות ברור מאליו שאנחנו מצדנו רוצים בכל לבנו להישבע לה אמונים שוב בימים הרי גורל אלה של השנה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
