Printer Friendly
אמונות ומציאות
בענייני אמונה ודת יש תמיד מאבק בין הצדדים המעשיים של החיים, שאנחנו רואים וחווים, לאמונות, שלרוב אי אפשר לראות או להוכיח באופן אמפירי. וכאילו כדי לסבך את העניין עוד יותר, מה שנראה נס לדור אחד, לעתים קרובות נראה לדור הבא מדע בלבד. דוגמה לזה אפשר למצוא בסאטירה המעציבה של מארק טוויין בספרו "יאנקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור".
עם זאת, כל דת מבוססת על הבלתי נראה ועל מה שלא ניתן להוכיח. בעניינים של דת ואמונה, האמונה תמיד חייבת לקבל עדיפות על פני העולם האמיתי עם הסדר והרציונאליות שיש בו. למרות זאת, מידה מסוימת של איזון ופרופורציה בהסתכלות על החיים ועל עולם בהקשר הזה היא חלק מרכזי בצורת החשיבה היהודית ובאורח החיים המסורתי שלנו.
הישענות מופרזת על אמונות קיצוניות שאין להן שום בסיס במחשבה או בחוויה היהודית, תמיד הובילה, כך ההיסטוריה מוכיחה, לאסונות אישיים ולטרגדיות לאומיות. לא לחינם הרמב"ם מזהיר אותנו מפני ספקולציות משיחיות ומשיחי שקר. שום דבר לא יכול לערער את האמונה של המאמין האמיתי, ולא משנה כמה אמונתו מופרכת ונטולת כל בסיס בעובדות ובמסורת.
קיימות היום בעולם היהודי קבוצות שוליים שמתוך אמונה שלמה ובלתי ניתנת לערעור מזיקות לעם ישראל בשעה שהן מאמינות שהן מסייעות לו. קצת שכל ישר לא יזיק לאיש מאתנו. הדת מעצם הגדרתה חייבת להישען על הבלתי-רציונאלי, אך היהדות מתמקדת בעיקרה בעולם הממשי והרציונאלי שבו אנחנו חיים.
צעיר נאה ולבוש בהידור נכנס לבית הכנסת שלנו בשבוע שעבר ואחרי תפילת מעריב הכריז בצעקות על אמונותיו המשיחיות. מטבע הדברים, הקריאות עוררו תגובות מכמה מחברי הקהילה שהיו במקום, ובעקבות זאת החל ויכוח קולני. אני תוהה מדוע אדם סבור שהכרזה צעקנית על האמונות המשיחיות שלך בבית כנסת זר ובהחלט לא משיחי יכולה להחיש איכשהו את בואם של ימות המשיח.
המחשבה הזאת כנראה לא חלפה במוחו של אותו מאמין שיזם את התקרית, מפני שהמציאות אינה ממלאת שום תפקיד בהלך הרוח של אותם נבערים מעטים שעושים כל כך הרבה רעש וצרות לכל השאר.
יש עכשיו מהומה שהולכת וגדלה בעניין הצלב שמבקשים להקים תושבי אומן, העיר שאליה נוסעים יהודים להתפלל בימים הנוראים בשנים האחרונות.
מדוע יהודים חושבים שיתקבלו בברכה באוקראינה העקובה מדם (דם יהודי), הקתולית והאנטישמית, נשגב מבינתי. הרצון הזה לנטוש את ארץ-ישראל, לעזוב את המשפחה ולהיות לבד בחגים רק כדי לעודד את התיירות והכלכלה של חברה עוינת מאוד הוא דבר שמתמיה אותי עד מאוד, במיוחד מאחר שהיהודים הרבים מאוד של מזרח אירופה, חסידים ואחרים, מעולם לא רצו לבקר באומן שבאוקראינה לפני מלחמת העולם השנייה וגם לא ביקרו בה. אך מנהג חדש, שהתקדש על ידי גורמים מסחריים שהוא יצר, עומד כעת כעניין יסודי לאמונה, על אף שהוא מנוגד לכל המציאות היהודית בעבר ובהווה.
יש בדיחה אירונית ביידיש שמספרת על קוזאק שגנב בראש השנה שופר מבית כנסת כפרי ועמד ליד האכסדרה של בית הכנסת וניסה לתקוע בו. היהודים בבית הכנסת נחרדו מהמחשבה על קוזאק שתוקע בשופר בראש השנה. מישהו ניסה להרגיע אותם והזכיר להם שהרבי שלהם הבטיח להם שהקוזאק איננו מסוגל להפיק קול מהשופר. היהודים הרהרו בדברים לרגע ואז אמרו "הרבי בוודאי צודק. אבל מה יקרה אם הקוזאק יצליח לתקוע בשופר?"
התפיסה המקובלת בקבוצות שוליים בקהילה החרדית ובשמאל היהודי הקיצוני אומרת שמדינת ישראל לא הייתה אמורה לקום ולהיבנות. מאחר שזה לא יכול היה לקרות, עכשיו, לאחר שזה כבר קרה, צריך להתעלם מהמדינה או, במקרה הגרוע, להילחם בה. המציאות של קיומה זה 65 שנה והעובדה שיותר משישה מיליון יהודים מאכלסים אותה היום איננה רלוונטית בעיני המאמין האמיתי.
לפי מערכת האמונות שלו זה לא היה צריך לקרות, ולכן זה לא קרה, וכל הראיות האמפיריות שמעידות ההיפך לא ישנו דבר. המציאות לא צריכה להיות האויב של האמונה. אדרבא, היא צריכה לשמש בסיס לאמונה חזקה ומקיפה יותר בתורה ובשומר ישראל.
שבת שלום ושנה טובה,
הרב דוב בערל וויין
