Printer Friendly
דברים - שבת חזון
תשעת הימים שלפני האבל על נפילת ירושלים וחורבן בית המקדש הגיעו. השבת הזאת, שתמיד מקדימה את תשעה באב עצמו, נקראת על שם ההפטרה מהנביא ישעיהו שאנחנו קוראים בבית הכנסת. הנביא מגנה את תחלואי החברה של תקופתו, החברה שבה הוא חי: שחיתות שלטונית, חוסר הגינות בכלכלה, היעדר צדק משפטי וחברתי. אך אלה בעיות שקיימות בחברות אנושיות מקדמת דנא, והן נמצאות היום בכל מקום בעולם וגם בחברה שלנו.
במבט ראשון אפשר להסיק שהנביא מציב דרישות בלתי אפשריות, הואיל וההתנהגות האנושית והאינטרקציה החברתית לעולם לא יוכלו להיות נקיות לחלוטין מהתחלואים. כולנו יודעים היטב שהתורה לעולם אינה דורשת מאתנו משהו בלתי אפשרי. אם כך, מה הנביא מנסה לומר בדברי התוכחה הקשים שלו? מה באמת הוא תובע מאתנו, מבני התמותה שהטעות היא חלק בלתי נפרד מחייהם?
נדמה לי שהוא תובע מאתנו שלפחות נבין ונזהה את החסרונות הקיימים בחברה שלנו. אולי לא נוכל לתקן אותם לגמרי, אבל אנחנו צריכים לפחות לדעת שהם קיימים. אסור לנו להניח לאדישות ולהלם להשתלט על החושים הטובים שלנו ולהביא לכך שנפסיק את המאבק המתמיד למען בניית חברה מתוקנת יותר.
הנביא דורש שלא נוותר ונמשיך לנסות לשפר את המצב החברתי של העולם שבו אנחנו חיים, גם אם ידוע לנו מלכתחילה שהצלחה מלאה היא דבר נשגב מהיכולת האנושית. אם נקבל את המגרעות החברתיות בלי התמרמרות, חרטה או תלונה, נהיה לשותפים לפשע ורק נזרז את החורבן שיבוא בסופו של דבר.
ידוע שהחפץ חיים אמר שמה שדחף אותו לכתוב את היצירה החשובה שלו על הל' שמירת הלשון הייתה העובדה שהוא שם לב שאנשים שעסקו בדיבור מהסוג הלא-חיובי הפסיקו להיאנח בצער ולהתחרט על דבריהם. לשון הרע הפכה לנורמה חברתית מקובלת, ואנשים הפסיקו להתבייש או לחוש מבוכה כשהתנהגו באופן הזה.
בושה היא נשק חזק שיכול להשפיע לטובה, וכאשר הוא נעלם מהחברה, כשאינטרס אישי בוטה ותאוות בצע הופכים למשהו לגיטימי, אנחנו צועדים לקראת אסון. זאת האזהרה של ישעיהו. פוליטיקאים שנתפסו בקלקלתם מנסים שוב בגלוי להיבחר משרה ציבורית, כאילו המאסר שריצו או העובדה שנאלצו להתפטר מכהונה ציבורית מנקים אותם מאשמה.
חברה שאין בה בושה, שמנהיגיה לא מזהים את הבעיות המוסריות בהתנהגותם, גוזרת על עצמה תחלואים של משוא פנים, שחיתות ועוולות שיסכנו את קיומה. הנביא דורש מאתנו, גם אם אנחנו לא מסוגלים לתקן את כל העוולות, לפחות להתבייש במגרעות שקיימות בחברה שלנו.
הכרה בחסרונות ותחושת הבושה שמתלווה לה הן הבסיס לתיקון הלך הרוח וההתנהגות של החברה. אז יהיה אפשר להגשים במלואה את התחזית האופטימית של הנביא "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
