Printer Friendly
מטות-מסעי
הספר הרביעי בתורה, ספר במדבר, מסתיים בקריאת התורה של השבוע הזה. הדור החדש של בני ישראל, כבר לא דור העבדים שיצא ממצרים בחיפזון וכל הזמן השתוקק לחזור לשם כשנתקל בבעיות ובקשיים, עומד מוכן להיכנס לארץ-ישראל ולקיים את הברית שכרת הקב"ה עם אברהם. אך גם כאן אינטרסים אישיים צרים מעיבים על התמונה הכוללת ומחלישים את הנחישות הלאומית הדרושה.
אלה כבר לא סירי הבשר, כביכול, של מצרים, שקוראים לדור הזה ומפתים אותו, אלא אדמות המרעה ממזרח לנהר הירדן הן שדוחפות את השבטים מגדלי הבקר, ראובן וגד, להפציר במשה שלא לאלץ אותם לחצות את הירדן ולהיכנס לארץ-ישראל.
התגובה הראשונית של משה לבקשה שלהם היא הלם ואכזבה מרה. הוא מזכיר להם שדור ההורים שלהם מת במדבר מפני שזלזל בארץ-ישראל וסירב להילחם למענה ומתרה בהם שלא למדו דבר מאותו אירוע מר בהיסטוריה היהודית.
הם עומדים שם וחוזרים על אותה טעות בשיקול הדעת ובחזון שעשה הדור הקודם. התסכול הכי גדול של משה הוא שבני ישראל לא מצליחים לראות מעבר לבקר. הם עסוקים ברווח אישי ודמיוני לטווח הקצר ומסרבים להכיר בגדולתו של החזון לטווח הארוך של הקב"ה להם ולארצם. על העיוורון הרוחני הזה וחוסר הנכונות להעריך את הייחוד של עם ישראל וארץ-ישראל משה מקונן.
אבל לרווח הזמני הזה יש מחיר. שבטי גד וראובן, שמופרדים מאחיהם ממערב לירדן, מתקשים להגן על עצמם ובעקבות זאת הם גם השבטים הראשונים שיוצאים לגלות. הם לא מצמיחים מתוכם שום מנהיגים חשובים או גיבורים לעם ישראל, והחלומות שלהם על שגשוג והצלחה חומרית מתגשמים רק לרגע חולף.
לאחר שדבורה הנביאה מותחת עליהם ביקורת קשה ונצחית על כך שעמדו מנגד בשעה של סכנה לאומית גדולה, הם הופכים לדוגמה לאדישות של הפרט היהודי כלפי המאבק הכללי של העם היהודי למען קיומו והצלחתו. יש לשבטי ראובן וגד הרבה תלמידים ויורשים בעולמנו אז והיום. מרדכי מזהיר את אסתר שלא תעמוד באפס מעשה מול המן והצווים שלו. הוא מזהיר אותה שכאשר יבואו ליהודים רווח והצלה ליהודים, היא ומשפחתה ייעלמו מן הסיפור היהודי אם היא תניח לאינטרס האישי הצר לנצח את החובה הלאומית לקיום עם ישראל.
גם היום האינטרס האישי הצר מושל ביהודים רבים, גם במנהיגים שאמורים לדעת שאסור לנהוג כך, בין אם זה בגישה, במדיניות או בהתנהגות, בכל הנוגע לבעיות הקיומיות ניצבות בפני העם היהודי והמדינה היהודית.
התלמוד אומר שירושלים תמיד צריכה פרקליטים שיילחמו למענה. אין ספק שזה המצב בדור ובזמן שבו אנחנו מוצאים את עצמנו היום. האדישות והניכור של היהודים הם האויב שלנו. הפיתוי של התקינות הפוליטית היום בקביעת המדיניות ובהלך הרוח הוא דבר מטעה ומסוכן. גם אנחנו עומדים על ספן של הרפתקאות והזדמנויות גדולות. אסור לנו להידבק בתסמונת ראובן-גד.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
