Printer Friendly
בין שני אחים
במסעי האחרון לארצות הברית, נאלצנו אשתי ואני כמה וכמה פעמים להיעזר בשירות הסעות פרטי. אשתי, בהיותה אדם הרבה יותר ידידותי ובהחלט הרבה יותר חברותי ממני, הצליחה בכל פעם לשמוע את סיפור החיים המלא של הנהגים שהסיעו אותנו ליעד המבוקש. כל הנהגים שלנו היו אדיבים, מנומסים ומיומנים במקצוע שבחרו להם.
אחד הנהגים שהסיעו אותנו היה בחור יהודי צעיר, בוגר מכללה, שסיפר לנו שהוא גדל במשפחה רפורמית. הוא סיפר שאחיו הצעיר, שהוא כיום סטודנט, חזר לא מכבר מביקור בישראל במסגרת תוכנית "תגלית". הוא אמר שאחיו התרשם מאוד מהביקור שלו בארץ ועכשיו הוא מתחיל להתוודע ליהדות ולמורשת שלו ביתר רצינות.
הוא נרשם לכמה קורסים של לימודי יהדות ואמר למשפחתו שעם סיום לימודיו הוא מתכוון לעלות לישראל, להתחתן ולבנות את עתידו בארץ "עם שאר היהודים". מטבע הדברים, רעייתי ואני שמחנו מאוד לשמוע זאת ושאלנו אותו אם הוא עצמו מתכוון לבקר בישראל. הוא אמר לנו שמאחר שהוא כבר סיים את לימודיו, הוא לא זכאי להשתתף בתוכנית "תגלית" ופקפק באפשרות שיבקר אי-פעם בישראל. הוא התרברב אמנם בהצלחה של עסק שירות ההסעות שלו, אך נראה שלא העלה בדעתו אפשרות להוציא כסף מכיסו כדי לבקר בישראל, על אף שסיפר לנו על חופשות יקרות שאליהן יצא בדרום אמריקה.
אחר-כך הוא סיפר לנו שהוא התארס לא מכבר לבחורה לא יהודייה ושהם עומדים להתחתן בקיץ. הוא אמר שהמשפחה שלו רצתה שהאישה תתגייר ושהוא דיבר איתה על הנושא.
האישה שהוא מתכוון לשאת היא אתיאיסטית, כך סיפר לנו, והיא אמרה שגיור בשום אופן לא יפגע בחוסר האמונה שלה, "מאחר שלרוב היהודים שהיא מכירה אין אמונות מוצקות בעניין קיום האל או בכל עניין תיאולוגי אחר". הוא אמר שהוא הביא אותה לרבאיי הרפורמי שלו, וזה הסכים להשיא אותם אפילו לפני שהיא תתגייר.
הרבאיי התרשם מאוד מכנות אמונותיה האתיאיסטיות, אך למרות זאת, אמר שלא יערוך את טקס הנישואים בבית כנסת אלא בחוץ, על הדשא, מפני שהאישה עוד לא התגיירה באופן רשמי. הנהג אמר שהוא "מתפלל למזג אוויר יפה". אני תוהה למי כלתו "מתפללת" למזג אוויר יפה.
הגישה האדישה והמזלזלת של הצעיר היהודי והרבאיי הרפורמי כלפי העניין כולו העציבה אותי עד מאוד. היא הראתה לי בזעיר אנפין מה קורה ליהדות ארה"ב, שהולכת ונעלמת במהירות, בעזרת התנועה הרפורמית הכושלת, ובמידה מסוימת גם הרבנים הקונסרבטיבים, והקושי לבלום את האסון המתקרב. הנסיעה הזאת דיכאה אותי מאוד, מפני שידעתי שהתרחיש הזה כבר איננו מקרה חריג ביהדות אמריקה.
למדינת ישראל יש השפעה מכרעת על היהודים ועל היהדות בגולה. אפילו המובלעות של היהודים הדתיים האורתודוכסיים באמריקה, שהיו משוכנעים עד כה שמדינת ישראל איננה מרכיב מרכזי בחייהם, מתחילים לראות דברים באור אחר.
בעיני רבים מיהודי אירופה, שסובלים מאוד מהאנטישמיות הגלויה והגוברת, אנטישמיות ציבורית ורשמית, ישראל נתפסת כפוליסת ביטוח. היא מקום מקלט שאפשר להימלט אליו אם וכאשר יתעורר הצורך. יהודי ארה"ב עדיין מרגישים הרבה יותר בטוחים בארצם, ולכן הגישה שלהם כלפי מדינת ישראל הרבה יותר זהירה ואמביוולנטית. קצת יותר מעשרים אחוז מיהודי ארה"ב ביקרו בישראל, וככל שהיהודים מתבוללים יותר, גם הקשר שלהם למדינת ישראל הולך ומתרופף.
כדי לסייע ליהודי ארה"ב להתמודד עם ההתבוללות והניכור מהיהדות צריך לגרום להם להרגיש יהודים יותר. המפתח הוא יצירת תחושה חזקה של זהות עצמית יהודית בתוכם ובתוך המשפחות שלהם. אי אפשר להתכחש לזה שביקורים ואולי, בסופו של דבר, גם מגורים בארץ ישראל, גורמים לאדם להרגיש יהודי יותר. אנשים שמרגישים יהודים מתחילים, בסופו של דבר, גם לחפש דרך לחזור לחיים יהודיים ולערכי התורה.
הסיפור של שני האחים מוכיח כמה זה נכון וכמה היחסים עם מדינת ישראל חיוניים לקהילות היהודיות בתפוצה שעליהן מרחפת סכנת התבוללות ובסופו של דבר גם הכחדה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
