Printer Friendly
תצוה
התורה מצווה אותנו להדליק את המנורה, את נר התמיד, בשמן זית זך כתית, השמן הכי טהור והכי משובח. יש היגיון ברור בדרישה הזאת. שמן שאיננו זך גורם ללהבות לרטוט ולהבהב וגם להדיף ריח לא נעים ולהפוך את המטלה של ניקוי המנורה לבלתי נעימה. עם זאת, דומני שהסיבה העיקרית לדרישה להשתמש בשמן זך היא החשיבות והערך שהתורה מייחסת לצורך לבצע כל דבר בחיים על הצד הטוב ביותר, מתוך התלהבות והקפדה.
לשון ההלכה מכנה זאת "כוונה", הרצון לקיים את המצוות בצורה הנכונה והטובה ביותר. זה גם הרעיון של פך השמן הטהור שעומד בבסיסו של סיפור ימי החנוכה. החשמונאים יכולים היו להשתמש בשמן רגיל להדליק את המנורה בלי לעבור על שום מצווה. אך הרעיון של הכוונה, של הרצון לקיים את המצווה על הצד הטוב ביותר, מוסיף למצווה מרכיב של קדושה ושל מסירות גדולה ומונע ממנה להפוך לסתם אירוע שבשגרה, להרגל. הכוונה הזאת היא שמביאה את מרכיב הקדושה והנצח לקיום המצוות.
אם כן, הדרישה של התורה להדליק את נר התמיד הקדוש בשמן הזך ביותר ברורה וטבעית אם זוכרים שבמערכת הערכים של התורה נמצא גם מושג הכוונה.
האור של המנורה לא כבה בכל ההיסטוריה של העם היהודי. על אף שהמנורה עצמה נעלמה מזמן מהחיים הציבוריים של העם היהודי (היא כבר לא קיימת אפילו בימי בית שני), רעיון האור וההשפעה שלו קיימים עד היום. הלהבה איננה חפץ מוחשי אלא משהו שהוא יותר רוחני מחומרי.
היא מספקת אור וחום ותמיכה פסיכולוגית בנסיבות קשות ובזמנים לא קלים. אך להשפעה ולתמיכה שלה יש קשר ישיר למי שמדליק את הלהבה ולמאמץ שהוא משקיע במעשה. זאת המשמעות של דברי חז"ל במסכת אבות "לפום צערא אגרא", לפי ההשקעה והמאמץ כך גם השכר וההישג.
כל הישג רוחני תלוי במאמץ שמושקע כדי להגיע לאותו הישג. ככל שהשמן זך יותר, האור בהיר יותר והלהבה עזה יותר. המסר הפשוט אך העמוק הזה הוא לב ליבה של פרשת השבוע וגם של הערכים והמצוות שהתורה נותנת לנו.
פרשת תצווה מדברת אל כולנו באופן ישיר ואישי. היא מתייחסת לכל המטרות של היהדות ובדרך זו היא כשלעצמה האור הרוחני שמאיר את נשמותינו ואת חיינו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
