Printer Friendly
תרומה
היכול לנדב
תמיד קשה לנו לתרום חלק מההון החומרי שלנו. החושים שלנו אומרים לנו שמה ששייך לנו, שהרווחנו בזיעת אפנו, צריך להישאר שלנו וברשותנו. אם נשתמש בביטוי של חז"ל, עיננו צרה בזולת ואנחנו נוטרים לנזקקים טינה על כך שהם כופים את עצמם עלינו בבקשת עזרה ותרומה. אנחנו אפילו לא חושבים שמחשבה או התנהגות כזאת היא בעצם אנוכית.
אחרי הכול, ישנה דעת חכמים במסכת אבות שאומרת שמה ששלי שלי, ומה ששלך שלך, ושזאת השקפה מאוזנת ובינונית. אך באותה משנה ממש במסכת אבות יש דעה נוספת שטוענת שגישה כזאת של אדם ביחס לנכסיו היא תכונה של אנשים רשעים, מידת סדום, שזה מתאים לתיאור המוקדם של התורה לטבע האדם "יצר לב האדם רע מנעוריו".
התורה מזהה את טבע האדם כפי שהוא. בני אדם נולדים כחמורי פרא, אנוכיים, צווחנים, בועטים ואוחזים בכל דבר. התורה באה לתקן את טבע האדם ולרומם אותו לתכלית נעלה יותר ולעמדה מוסרית וחברתית טובה יותר. אי אפשר לשנות את טבע האדם מקצה לקצה, אך אפשר לעדן אותו ולכוון אותו למטרות טובות וראויות יותר.
התורה מכירה בתפיסה שאומרת "שלי שלי ושלך שלך", אך בכל זאת אומרת שהשקפה מאוזנת וההגיונית זו, לכאורה, מובילה, בסופו של דבר, למדרון חלקלק של התנהגות בנוסח סדום. משום כך חייב אדם לאמן את עצמו באמנות התרומה והנתינה מזמנו ומהונו לזולת, בין אם מדובר באנשים נזקקים או במטרות או במוסדות ראויים, כמו המשכן.
לצערי, לאחרונה העברתי למעלה מחודש כשאני מרותק למיטת חוליי עד שזיהום שהיה לי טופל והצלחתי לקום וללכת שוב על רגליי. הבעיה הייתה שחודש שלם של היעדר מוחלט של פעילות הביא לכך ששרירי הרגליים והגב שלי התנוונו, ולכן גם כשרציתי להתהלך שוב זקוף, כמו אדם רגיל, לא יכולתי לעשות זאת בלי קושי וכאב עז. בסופו של דבר הצלחתי לחזור אט-אט לבריאות תקינה, והשרירים שלי שוב התרגלו לשאת את משקלי הלא מועט.
הכלל הגופני הזה חל גם על מתן צדקה. אדם שלא נותן צדקה דרך קבע יגלה ששרירי היד שחותמים על הצ'ק ופותחים את הארנק מתנוונים, ואפילו כשירצה לתת, זה יכאב ולפעמים אפילו ייראה לו בלתי אפשרי. לכן התורה שמה דגש חזק בפרשת השבוע על היכולת לתת מרצון ובנדיבות למען מטרה טובה, המשכן.
המצווה הזאת נראית כמעט המצווה העיקרית בתורה, אם מסתכלים על תשומת הלב שהיא מקבלת בדברי התורה. הסיבה לכך היא שרוב המצוות האחרות בתורה מצריכות משמעת ושליטה, התנגדות לטבע השפל שלנו, אך במצוות התרומה התורה תובעת מאתנו להתגבר לגמרי על הנטייה הטבעית שלנו שאומרת "שלי שלי ושלך שלך".
כאן אנחנו נדרשים לא רק לשלוט בטבע שלנו או לתעל אותו לכיוון הנכון אלא לשנות אותו מקצה לקצה. ולשם כך יש צורך במאמץ, באימון מתמיד ובפיתוח הרגלים טובים.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
