Printer Friendly
הגדרה עצמית
אנשים, חברות ועמים תמיד נמצאים במרדף אחרי אותה מטרה חמקמקה של הגדרה עצמית. השאלה של הקב"ה לאדם הראשון "איכּה?" יכולה בקלות להתפרש כשאלה ששואלת "מי אתה?". החיפוש אחר האני הפנימי האמיתי הוא החיפוש הכי מסובך וקשה מבחינה פסיכולוגית בנפש האדם. לדאבון הלב, יש אנשים רבים שמגדירים את עצמם רק באמצעות אנשים אחרים. הם מרגישים שרק בכך שהם מבדלים את עצמם מזולתם, או דווקא בכך שהם מחקים באדיקות מוסכמות וההתנהגות של אנשים אחרים, הם יכולים להגדיר את עצמם.
הרבי הגדול מקוצק, הצביע על הכשל שיש בחשיבה הזאת באמירה הקולעת שלו "אם אני אני ואתה אתה, הרי אני אני ואתה אתה. אך אם אני אתה ואתה אני, אז אני לא אני, ואתה לא אתה".
אגוצנטריות והערכה עצמית מופרזת הן פגמים חמורים באישיות. אך הערכה עצמית נמוכה, תחושת רדיפה, דיכאון נפשי וערך עצמי דל הן בעיות אישיות חמורות אף יותר. בהיסטוריה שלו התאפיין העם היהודי ביכולתו גם כעם קטן, נרדף וחסר ישע, לכאורה, להתאושש שוב ושוב ולהישאר גאה ונאמן לאמת של האמונה והמסורת שלו.
בכל הדורות היו יהודים יחידים שנטשו את העם היהודי והפכו ל"אחרים", אבל העם היהודי ככלל תמיד נשאר איתן ונאמן לייעודו ולהגדרתו העצמית הייחודית. זה היה המקור האמיתי של הקיום היהודי באלפי שנות הגלות הארוכה והמרה ברובה.
המכשול העיקרי שאני רואה במאבק המתמשך בינינו לבין שכנינו הערבים הוא העובדה שהם מגדירים את עצמם כמעט אך ורק לפי "האחרים", קרי, היהודים ומדינת ישראל. כל מה שהם רוצים הוא להשמיד את המדינה היהודית ולרשת אותה. אין להם דחף פנימי אמיתי להקים מדינה של ממש משלהם. מערכת החינוך שלהם מבוססת כמעט אך ורק על הסתה ושנאה כלפי היהודים. אין להם שום דחף לבנות תרבות יצרנית משלהם, כלכלה שאיננה תלויה בנדיבות לבו של האו"ם או בנדבות של האיחוד האירופי. השמדת "האחר" איננה בסיס לזהות עצמית חיובית או לבניית אומה. שום החלטה שתעבור בעצרת הכללית של האו"ם לא תתרום בשום אופן לשום סוג של הגדרה עצמית.
כפי שמורות המילים עצמן, הגדרה עצמית וערך עצמי הם דברים שצריכים לצמוח מתוך העצמיות של האדם. מהפכות רבות שנדמה היה שהצליחו בראשיתן הידרדרו לאלימות ולתוהו ובוהו ולבסוף גם לעריצות, רק מפני שלא היה להן בסיס להמשך התפתחות הערך עצמי אחרי ש"האחר" חוסל כך או אחרת.
זאת היתה הסיבה לכך שלא הצליחו להקים מדינה ערבית לצד מדינת ישראל בשישים השנים האחרונות. זאת עדיין הסיבה לכך שהסיכוי לסיום, כזה או אחר, של הסכסוך הישראלי-ערבי בעתיד הנראה לעין בלתי סביר עד מאוד גם היום. הבעיה איננה רק שאין לנו שותף לעשות אתו הסכם, אלא גם שהשותף שמציעים לנו איננו יודע מה הוא רוצה, חוץ מהשמדת מדינת ישראל. בתנאים כאלה כמעט בלתי אפשרי לנהל משא ומתן משמעותי.
על מנת להיות יהודי צריך זהות עצמית ברורה, ואת הזהות העצמית הזאת אפשר להשיג רק באמצעות היכרות בסיסית לפחות עם היהדות והמסורת. התוודעות לסיפור של העם שלנו יכולה לתרום לתחושה החיונית של זהות עצמית והבנה אישית שתבטיח את העתיד היהודי.
למרבה הצער, רבים בעולם היהודים מגדירים את עצמם כיום במונחים הומניסטיים פומפוזיים ומעורפלים שאין להם שום קשר לצדדים המעשיים של העולם שאנחנו חיים בו – בוודאי לא למצבו של העם היהודי ולמעמדה של המדינה היהודית בעולם הזה. גם יהודים כאלה מגדירים את עצמם לפי ה"אחרים", וכתוצאה מכך הם הופכים בעצמם ל"אחרים" ומתנתקים מהיהדות.
עצובה עוד יותר הנטייה האיומה שיש שאלה שהופכים ל"אחרים" למתוח ביקורת ולעורר שנאה נגד אותם אנשים שתוכם הם יצאו. התנהגות כזאת הורסת, בסופו של דבר, לא רק את מושא השנאה אלא גם את השונא עצמו. היסטוריה היהודית מלאה בהריסות של אנשים שאיבדו את ההגדרה העצמית שלהם ושכחו את ההבנה ש"אני אני, ואתה אתה", את ההסדר הזה שמבטיח בריאות חברתית ושפיות נפשית לי וגם לך.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
