Printer Friendly
חיי שרה
האם צדק אליעזר כשקבע סימן מוסכם מראש להתנהגות שעל פיו יבחר את האישה שתהיה ראויה להיות בת זוג ליצחק? יש ויכוח בשאלה זו בין המפרשים, ויכוח שנמשך עד ימינו. הרמב"ם מותח על אליעזר ביקורת בעניין זה, ואילו רבנו אברהם בן דוד (הראב"ד) מותח ביקורת חריפה על ביקורתו של הרמב"ם על אליעזר.
בתוספתא לפרק השמיני במסכת שבת, נידונות כל מיני אמונות טפלות, סימנים למזל טוב, אותות לסכנה ושאר דברים שאסור ליהודים לעסוק בהם. מהתוספתא עולה בברור שכל דבר שהוכח באופן אמפירי כבעל ערך מעשי הוא מותר, ואילו קמעות למזל ושאר סימנים ואותות שאין הוכחה אמפירית ליעילותם אסורים, מפני שהם קרובים לעבודה זרה.
מסיבות היסטוריות וחברתיות רבות שהתקיימות במשך מאות שנים, חילחל השימוש בלא מעט סימנים ואותות לתוך החברה היהודית, וחלק מהם אפילו קיבלו בסופו של דבר מעמד של מנהג מקובל, וכולנו מודעים היטב לכוח ולאחיזה שיש למנהגים על בני אדם.
אני תמיד נזכר בהערה המפורסמת שאמר בצער רבי יעקב עמדין: "חבל ש'לא תגנוב' הוא מצווה ולא מנהג, מפני שאילו היה מנהג, אנשים היו מקפידים יותר לקיים אותו". אחת הבעיות בחברה שלנו היום היא העדיפות שמקבלים סימנים ומנהגים מפוקפקים על פני מצוות וערכים של היהדות עצמה, כפי שהם מופיעים בתורה ובכתבי רבותינו. נראה שרוחות הרפאים מנצחות תמיד.
מעניין, לפחות אותי, לציין שאליעזר נעלם לגמרי מהסיפור של התורה אחרי שהוא משלים את השליחות שלו ומביא את רבקה אל יצחק. אם נקבל את דעת הרמב"ם בעניין השימוש של אליעזר בסימנים ואותות כמשהו בלתי ראוי ובלתי מוצדק, אולי זה מסביר מדוע הוא נעלם מהתורה. אך אלה שמשבחים את התנהגותו ורואים בו איש צדיק במידה רבה בוודאי צריכים להתמודד עם היעלמותו מהסיפור אחרי שהוא משלים את המשימה שאברהם הטיל עליו.
משל שמספרים בשמו של מרן החפץ חיים, אומר כך: אדם שלא ראה רכבת בחייו עומד על פרשת דרכים ורואה את הרכבת חולפת לנגד עיניו. הוא שם לב שכל קרונות הרכבת נעים באותה המהירות שבה נע הקטר, ולכן איננו מבין שלקרונות אין שום כוח עצמאי משלהם וכשהקטר אינו יכול למשוך עוד, כל הקרונות נעצרים.
אברהם אבינו היה הקטר שמשך את אליעזר ורבים אחרים בחיפוש שלהם אחר אלקים. כשהוא נפטר מן העולם, כפי שמסופר לנו בפרשת השבוע, אליעזר נשאר קפוא במקומו, לא מסוגל להתפתח עוד מבחינה רוחנית. לכן אין לתורה עוד שום דבר לספר לנו עליו. יהודי אמור להיות הקטר שמושך, לא קרון רכבת שנגרר.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
