Printer Friendly
אנשים נחמדים
הנצי"ב מוולוז'ין הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, בהקדמה שלו לפירוש לספר בראשית, אומר שהתכונה המיוחדת של הגיבורים והגיבורות בספר הקדוש הזה - אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, ואמהותינו שרה, רבקה, רחל ולאה - היתה שהם היו אנשים ישרים, טובים ונחמדים.
כשקוראים את הקטעים בתורה שמתארים אותם, ברור מיד שהתורה מתרכזת בהתנהגות האישית שלהם, ביחסם אל הזולת, ומקדישה אך מעט תשומת הלב, אם בכלל, לתיאולוגיה, לפילוסופיה ולדת שלהם. חכמי המדרש והתלמוד מדגישים את העניין הזה כשהם אומרים שאברהם אבינו קוטע שיחה עם הקב"ה, כביכול, כדי להכניס לביתו שלושה אורחים ולטפל בצורכיהם, אורחים שהוא סבור באותו הזמן שהם סתם עוברי אורח.
מכאן אנחנו למדים שהכנסת אורחים ועזרה לזולת מקבלים עדיפות על פני חוויה רוחנית של תקשורת עם האל. חז"ל אומרים שהאבות הצליחו לקיים את התורה אפילו לפני שהתורה ניתנה לצאצאיהם על ידי משה בהר סיני.
אחרי שלמדנו מרבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", אנחנו יכולים להבין באמת את דברי חז"ל על כך שאבותינו בספר בראשית קיימו את התורה אפילו לפני שניתנה. ההתנהגות והרגישות שלהם לזולת, אפילו כלפי אויבים וחוטאים, היו דוגמה ומופת. האנשים הענקים האלה לימדו אותנו שאנחנו, וגם החברה כולנו, נמדדים לפי הדרך שבה אנחנו מתייחסים לאנשים אחרים.
אפשר לראות כמה רחוק התפיסה הזאת מגיעה כששמים לב כמה חשובה היתה דעתו של הציבור לאבותינו. המדרש מספר שכאשר הקב"ה ציווה על אברהם למול את בשרו, אברהם היה מוטרד מהציווי הזה מפני שחשש שיפסיקו לבוא אליו אורחים.
אברהם מתייעץ עם שלושת חבריו למונותיאיזם, ענר, אשכול וממרא, כדי לשמוע את תגובתם על המצוה הזאת. קשה להבין למה אדם ששומע ציווי מפורש מפני האל לעשות משהו חש צורך לדון בכך עם חבריו ולשמוע גם את דעתם. אך אברהם תמיד מודע לכך שמעשיו יכולים לחזק או לסכן את משימתו הגדולה, שהיא להכניס את האל למשוואה של התנהגות בני האדם והחברה האנושית. לכן הוא גם מעז להזכיר לקב"ה, כביכול, את דעת הקהל ולשאול אותו איך זה ייראה אם "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!"
הקב"ה מסכים עם הטיעון של אברהם. יעקב אומר לשמעון ולוי שהמעשים שלהם נגד שכם ועירו הבאישו את ריחו אצל יושבי הארץ. שמעון ולוי מגנים על מעשיהם באמירה שהם לא מוכנים שיתייחסו לאחותם כזונה. אבל על ערש דווי יעקב גוער בהם שוב. הוא דרש מעצמו וממשפחתו רמה גבוהה יותר של יושר ציבורי.
במערכת החינוך שלנו היום, גם החילונית וגם הדתית, אין בתוכנית הלימודים דגש על התנהגות טובה, נחמדותה או התחשבות בזולת. אדרבא, יש בה סובלנות כלפי בריונות, אלימות, אנוכיות, כל זמן שמספיקים לעבור על חומר הלימודים.
כשלרב חסידי גדול נאמר פעם שאחד מתלמידיו "עבר" על התלמוד כולו, השיב הרב הקדוש "אבל כמה מהתלמוד עבר בו?" אנחנו חיים בחברה תוקפנית מאוד. האלימות בכבישים והקטל בדרכים הם עניין שבשגרה כאן. רבים רואים בנחמדות פגם באישיות, סימן לחולשה וכניעות.
אך המסר הברור של אבותינו הוא שיש מחיר להתנהגות לא נחמדה. הרמב"ם מותח ביקורת חריפה על שרה ואברהם בכל הנוגע ליחסם להגר ולישמעאל. אין שום צורך לציין את ההשלכות של ההתנהגות הזאת על העם היהודי בכל הדורות ועד ימינו אלה.
יעקב, שרימה את יצחק אביו, נדרש לשלם על המעשה כשילדיו שלו רימו אותו עם הכותונת ספוגת הדם של יוסף. אדם אינו יכול להימלט מן ההשלכות של התנהגותו, ואנחנו תמיד נדרשים להתנהג לפי אמות המידה של אבותינו - להיות אנשים נחמדים, נעימים, הגונים, רגישים ומתחשבים. היום יותר מתמיד מוטלת עלינו החובה המוסרית לחנך את עצמנו ואת הדורות הבאים לשאוף אל היעד הזה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
