Printer Friendly
נח
הפרשיות הפותחות את התורה מציגות תמונה עגומה למדי של האנושות ושל העולם שלנו בכלל. נדמה שכל דבר נאצל ובעל ערך אבד במבול של שחיתות, תאוות בצע ורצח. ונראה שסוג כזה של התנהגות אנושית חלחל גם אל צורות חיים אחרות בכוכב הלכת שלנו.
לפיכך המבול שמתואר בפרשת השבוע יכול להיתפס כניסיון נוסף, כביכול, של הקב"ה לברוא את העולם. כולנו מכירים את ההרגשה שתוקפת אותנו אחרי שאנחנו עובדים קשה על פרויקט ואז מבינים שהוא לא עלה יפה ושאנחנו צריכים להתחיל הכול מחדש, שכל המאמץ והעבודה שהשקענו בו היו לשווא.
אבל כפי שרואים בפרשת השבוע, אין הרבה אפשרויות בחירה כשמדובר בחברה האנושית, ואין הבדל גדול בין החברה שהיתה לפני המבול לזו שקמה אחריו. לכן הקב"ה בוחר לנקוט גישה אחרת: על אף שהוא מאוכזב מהתנהלות בני האדם, הוא מחליט שלא להתייאש מהם לעולם, כיחידים וכחברה.
הקב"ה מחליט שהוא מוכן לחכות בסבלנות עד שבני האדם מיוזמתם, מתוך תחושה פנימית שלהם, יתחילו לחפש באמת משמעות ותכלית לחייהם. חיפוש כזה יוביל אותם באופן בלתי נמנע לבורא עולם ולכללי התנהגות מוסריים. נח, צדיק ככל שהיה, לא היה מסוגל להעביר לצאצאיו את חוש המוסר החיוני הזה להתנהגות הולמת או את הדחף הפנימי שהיה לו לשיפור עצמי. בלי חיפוש פנימי אחרי הבורא, שום תגלית חיצונית, מבול, מלחמה או שואה, לא יביאו לשיפור האקלים המוסרי של החברה האנושית.
בפרשת השבוע מסופר לנו שהקב"ה מתחייב שלא להביא עוד מבול כזה על הארץ. לחצים חיצוניים ואירועים היסטוריים, ולא משנה כמה הם מרשימים וחזקים הם, אינם הדרך לעורר באנושות השראה או לדחוף את בני האדם להתנהג יפה יותר. שינוי בלב האדם, חשיבה חדשה על משמעות החיים והתפקיד שלנו בהם וערגה לרוחניות ולנצחיות הם השיטה המוכחת ליצירת חברה צודקת ונאצלת יותר.
זה המסר שכל נביאי ישראל הגדולים ביקשו להעביר לנו, כמובן. כשציינו לא מכבר את סיום מחזור הלימוד היומי שנמשך שבע שנים, התרברב בפניי בחור צעיר ונלהב שעכשיו הוא "עבר" על כל התלמוד. זה הזכיר לי הערה חכמה של אחד מגדולי החסידים בימים עברו שהשיב להתרברבות דומה מפי אחד מתלמידיו באמירה "נפלא! אבל עכשיו נשאלת רק השאלה כמה מהתלמוד עבר בך."
הלקח של פרשת השבוע, כמו הלקח העמוק של התורה בכללותה, הוא שהדרך להכיר את האל ולעבוד אותו עוברת דרך הרגשות, התפיסות, האידיאלים והמחויבות של האדם.
המשימה של הורים ומחנכים בעם היהודי היא להנחיל את האמת הבסיסית הזאת לדור הבא. וכפי שהתורה עצמה מעידה, היכולת לעמוד במשימה הזאת היא מה שהבדיל בין אברהם לנח וגם בין העם היהודי לשאר אומות העולם.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
