Printer Friendly
סיני אינדבה II
לא מכבר חזרתי מביקור בן שבוע בדרום אפריקה, שבו השתתפתי בכנס סיני אינדבה II בחסות משרד הרב הראשי של דרום אפריקה, הרב וורן גולדשטיין. הכנס כינס מלומדים ובעלי שם - מרקעים שונים ובעלי השקפות שונות - מהעולם היהודי האורתודוכסי כדי לתת שיעורים הרצאות בסמינרים שנערכו בשבת, ראשון ושני ביוהנסבורג ובקייפטאון, המקומות שבהם אני השתתפתי. הכנס היה בשבילי חוויה טובה ומרוממת נפש. הקהל שנכח היה גדול עד מאוד, למעלה מ-3,200 איש ביוהנסבורג ולמעלה מ-1,100 איש בקייפטאון. כשמונה אחוזים מכל יהדות דרום אפריקה נכחו בכנס. היו שם יהודים מכל הסוגים והזרמים. אפשר היה לראות שם כל סוג של כיפה וגם ראשים בלי כיפה כלל. מגוון הנושאים שנדון עסק בכל הסוגיות שמטרידות את העולם היהודי, החל מיחסים אישיים ועד יחסי איראן-ישראל, אנטישמיות והאתגרים שניצבים בפני החינוך התורני בימינו. הטון של הכנס היה רציני, והקהל היה לרוב קשוב וכבד ראש. עם זאת, הייתה גם תחושה של שמחה ואופטימיות, הרגשה שהעם היהודי, אמונתו ומדינתו לא רק יוסיפו להתקיים אלא גם ימשיכו לשגשג. בסופו של כל מושב בכל יום היה מופע קצר של המוזיקאי הישראלי המחונן, יונתן רזאל, שנתן ביטוי לשמחה ולתחושת ההשתייכות לעם ישראל העתיק והנצחי. זאת הייתה, באמת ובתמים, חוויה בלתי נשכחת, סיני אינדבה II. (למי שאינו יודע, "אינדבה" היא מילה אפריקנית שמתארת כנס או מפגש. תמיד לומדים משהו חדש מהטור הזה!)
אך אני חשתי קצת מהורהר ועצוב כשעזבתי את הכנס ואת דרום אפריקה וטסתי בחזרה (בחברת התעופה הטורקית דווקא) חזרה לישראל. חשבתי לעצמי שכנס כזה עם המגוון הרחב של הדוברים המוכשרים, כולם יהודים דתיים, אבל שונים מאוד אלה מאלה, שהשתתפו בו – רבנים, ראשי ישיבות, תסריטאים, פסיכולוגים קליניים, אנשים שעוסקים בקירוב לבבות, מרצים באוניברסיטה, מחנכות ונשים שהן דוגמה ומופת (האלמנה והאם השכולה של היהודים שנרצו בטולוז על ידי מחבל מוסלמי דיברה בכנס, והעיניים היחידות שנותרו יבשות באולם היו שלה) ועוד – לא היה יכול להתקיים בישראל או ברוב הקהילות היהודיות בתפוצה. לא מכבר התקיים אירוע גדול באצטדיון בייסבול באזור ניו יורק שמשך אליו יותר מ-40 אלף יהודים. האירוע נערך כדי לדון בבעיות המוסריות שהנגישות בלתי מוגבלת לאינטרנט מעוררת בחברה היהודית. רוב הדיבורים עליו אחר-כך עסקו באנשים שלא נכחו בו, באלה שהחרימו את הכנס ואלה שלא הוזמנו להשתתף בו, באלה שדיברו באירוע ובאלה שלא ובאיזו שפה הכנס התקיים. אירוע גדול יותר לציון השלמת מחזור הדף היומי בלימוד הגמרא עתיד להתקיים בתחילת אוגוסט באצטדיון הפוטבול הגדול ביותר באזור ניו יורק, ומצפים ש-90 אלף איש ישתתפו בו. יהיו שם מעט מאוד, אם בכלל, יהודים בלי כיסוי ראש. יהדות אמריקה בכלל, והיהדות האורתודוכסית באמריקה בפרט, מקוטבת מכדי לקיים תוכנית כמו סיני אינדבה II בהצלחה. החברה והאורתודוכסיה הישראלית מקוטבת ומסוגרת עוד יותר. זה עצוב, אבל נכון, לדאבון הלב.
למרות זאת, אסור לנו להתייאש. אם לא נוכל לערוך סיני אינדבה II לאלפים, אני מאמין שנוכל לעשות זאת למאות אנשים וגם זה יהיה צעד בכיוון הנכון בשביל החברה היהודית. אני סבור שאנחנו צריכים לנסות לעשות את זה מחוץ למטרייה של ארגוני הקירוב הרשמיים. מובן שיהיה קשה למצוא דוברים לאירוע כזה, מפני שהקנאים שבקרבנו מוכנים לעשות הכול כדי להטיל אימה על אלה שלא מסכימים עם הרעיונות שלהם או חולקים על השקפת עולמם. אך בשמירה על פרופיל נמוך אפשר להשיג לא מעט. כולנו מדברים על אחדות, אך אנחנו גם מתעקשים שהיא תתקיים בתנאים שאנחנו רוצים. בסיני אינדבה II למדתי שזה לא חייב להיות כך. יש אחדות אינסטינקטיבית בתוך העם היהודי, אך יש לעודד אותה ולטפח אותה. אין טעם להילחם שוב את מלחמות המאה ה-19. ברוב הקרבות האלה ההיסטוריה כבר הכריעה. אירועים כמו סיני אינדבה II הם הדרך לעתיד טוב יותר ליהודים בחברה התורנית וליהודים בכל העולם כולו.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
