Printer Friendly
שלושת הברונים
ביהדות אירופה של המאה ה-19 היו שלושה יהודים שעושרם וקשריהם החברתיים זיכו אותם בתואר האצילות ברון. כל אחד מן השלושה הקדיש מאמצים, כסף וזמן לניסיון
לפתור את "הבעיה היהודית" באירופה או לפחות להקל עליה. אולם השיטות, המטרות
והפיתרונות שלהם היו שונים אלה מאלה במידה רבה. הברון אדמונד דה רוטשילד מצרפת
היה בן למשפחת הבנקאים המפורסמת והעשירה להפליא. הוא היה יהודי מסורתי ואחרי
שיחה מפתיעה ביותר עם הרב שמואל מוהליבר, הרב של ביאליסטוק וממנהיגי ארגון
חובבי ציון, הוא החל לגלות עניין בהקמת מושבות ליהודים בארץ ישראל. המושבות היו
אמורות לספק את צרכיהן בעצמן בסופו של דבר, אך הברון היה מוכן לממן אותן עד אז.
בסופו של דבר הוקמו 39 מושבות כאלה שחלקן (למשל ראשון לציון וזיכרון יעקב) הפכו
לערים גדולות בישראל. הברון רוטשילד לא היה מתומכיו של תיאודור הרצל או מתומכיה
של התנועה הציונית בראשיתה. הוא סירב לתת להרצל את 15 מיליון הדולרים שהרצל ביקש כדי לקנות בהן את ארץ ישראל מידי האימפריה העותומנית החולה והמושחתת.
למרות זאת, הוא השקיע סכומי כסף גדולים הרבה יותר מזה בבניית ארץ ישראל. החברה
שלו, חברת היינות כרמל, הוקמה ב-1882 ועד היום היא יצרנית היין המובילה בישראל.
אחר-כך הוא העביר את החברה לידי החקלאים ומגדלי הגפנים שניהלו אותה כקואופרטיב.
משפחת רוטשילד תרמה כספים לבניית בניין הכנסת בירושלים, ויש בבניין חדר יפה שמוקדש לזיכרו של הברון, הנדיב הידוע שסייע לשיבת יהודים למולדתם העתיקה.
הברון מוריס דה הירש עשה את הונו בבניית מסילות רכבת, בעיקר ברוסיה בעבור
הממשלה העריצה של הצאר. הפיתרון של הירש ל"בעיה היהודית" היה להקים ליהודים
מושבות חקלאיות בכל העולם, חוץ מארץ ישראל. הוא קנה אדמות בדרום אמריקה,
בצפון אמריקה, באפריקה וניסה לגייס אלפי יהודים רוסים שיעברו לגור במושבות
המרוחקות האלה. בארצות הברית הוא הקים קהילות חקלאיות בדקוטה הצפונית
והדרומית, בטנסי ובניו ג'רזי, בין היתר. רוב הפרויקטים שלו נכשלו מפני שלא היו
בני-קיימא מבחינה כלכלית. אחת המושבות שלו הייתה ויינלנד שבניו ג'רזי, וקהילה
יהודית קטנה קיימת שם עד היום. ויינלנד התפרסמה כמרכז של גידול תרנגולות וחלוקת ביצים. היו בה גם חוות רחבות ידיים לגידול אספרגוס. ייתכן שמכל המאמצים של הברון
הירש לפתור את "הבעיה היהודית" באירופה ייזכר יותר מכול דווקא בית הכנסת הגדול
והמרהיב שבנה הברון הירש לקהילה היהודית בממפיס שבטנסי, אחת הקהילות
האורתודוכסיות הגדולות בארצות הברית. ביקרתי שם פעמים רבות, ואפשר לראות
את תמונת הברון במבואה של בית הכנסת. ובכל זאת, למרות כל מאמציו וסכומי הכסף האדירים שהשקיע, חלומו על חקלאים יהודים בעולם לא התגשם. אין צורך אפילו לומר שהברון לא תמך בהרצל או בתנועה הציונית, והיה משוכנע שהתכנית שלה דמיונית מדי,
לא מציאותית ולא מעשית.
הברון השלישי היה הברון הוראס גינזבורג. הוא היה תושב סנט פטרסבורג שברוסיה
ואדם בעל השפעה רבה ברוסיה היהודית בחלק האחרון של המאה ה-19. הוא נטה לתמוך
בהתבוללות של היהודים באוכלוסייה הכללית ברוסיה. הוא האמין שאם יהודי רוסיה יקבלו השכלה חילונית, ישנו את לבושם ויאמצו את השפה ואת התרבות הרוסית,
"הבעיה היהודית" תיפתר. הוא היה אחד הגורמים העיקריים שדחפו לבניית בית הכנסת
הגדול בסנט פטרסבורג, בית כנסת שהיהודים האדוקים יותר שם התרחקו ממנו. ביקרתי
בבית הכנסת הזה לפני 12 שנים, כשנסעתי לסנט פטרסבורג לכמה ימים מיד אחרי קריסת
ברית המועצות. על מושבו של הברון גינזבורג, שורה ראשונה, כיסא מספר 1 עדיין רשום
שמו על לוח בגב הכיסא. ישבתי בכיסא. הוא לא היה נוח כלל וכלל. תהיתי מה היה הברון
חושב על "הבעיה היהודית", על העולם היהודי, על מדינת ישראל, על רוסיה האהובה שלו
ועל סנט פטרסבורג, כפי שהם היום. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום." זה
נכון גם כשהאיש הוא ברון.
ברל ויין
