Printer Friendly
שבעה ימים!
אחת המתנות הנפלאות של העם היהודי לחברה העולמית ולתרבות הכללית היא השבת,
ואיתה הרעיון של שבוע בן שבעה ימים. שבוע בן שבעה ימים הפך לשבוע הסטנדרטי
בכל החברות האנושיות ואומץ על ידי כל הדתות. בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19,
ניסו מנהיגי המהפכה הצרפתית, שהיו אתיאיסטים והתנגדו לדת, לכפות על החברה
המהפכנית שהקימו שבוע בן עשרה ימים, אך הניסיון לא זכה לתמיכת העם. השבוע
בן שבעת הימים היה ונשאר הנורמה בעולמנו.
השבוע המקורי נמצא, כמובן, בסיפור התנ"כי על בריאת העולם, והיום השביעי
ב"שבוע" הזה הוא שבת קודש. רעיון שבעת הימים חוזר במנהגים היהודיים ובהלכה
באירועים מיוחדים בחיים לאחר שחוויתי לא מכבר שני שבועות מיוחדים כאלה,
אני מרשה לעצמי לדבר עליהם. אחד מהם עצוב מאוד וקורע לב – שבוע השבעה,
הזמן שמוקדש לאבל הכבד על מותו של בן משפחה אהוב. השבוע המיוחד האחר
הוא שבעת ימי המשתה, השבוע שמיד אחרי החתונה, כאשר מדי יום משמחים את החתן
והכלה ואת משפחותיהם בהתכנסות של אנשים לסעודה ולשירה. על אף ששני השבועות
המיוחדים האלה שונים כל כך ונמצאים בשני קצות הסקאלה של הרגשות האנושיים,
ההלכה והטקסים היהודיים כורך אותם יחד בהקבלות מסוימות במנהגים ובמסורות.
שבוע השבעה מתאפיין בביקורים של חברים בבית האבל. השבוע הזה מתחיל להפעיל
את מערכת התמיכה החברתית שהאבלים זקוקים לה כל כך כדי להמשיך בחייהם. האבלים
אינם יוצאים מבתיהם כל השבוע (להוציא את יום השבת, שבו נפסקים כל מנהגי האבלות
הפומביים) והאבלים יושבים על הרצפה בבגדים קרועים ובלבבות שבורים. חכמי התלמוד
קובעים שאסור לאדם להתאבל יותר מדי על מותו של בן משפחה. מקורה של השקפה זו
באמונה היהודית בנצחיות הנשמה.
תקופות האבל מוגדרות היטב בהלכה היהודית: שבעה ימים, שלושים יום, ועל ההורים,
12 חודשים. אלה המגבלות על האבל הפולחני, אין מגבלת זמן על הכאב הנצחי שקונה
לו אחיזה בלבו של האבל. שבוע השבעה מסתיים בבוקר היום השביעי, בהתאם להלכה
שמתייחסת לזמן האבל ואומרת "מקצת היום ככולו". אפילו חלק מהיום נחשב יום מלא.
בתקופת התלמוד נהגו לומר סדרה של ברכות בסוף הארוחות בימי השבעה בבית האבל.
המנהג כבר לא קיים ביהדות אשכנז, אם כי ברבות מקהילות ספרד עדיין מקיימים אותו.
הברכות האלה מקבילות באופן מצמרר לשבע הברכות שמלוות את ברכת המזון בנוכחות
החתן והכלה בשבוע שאחרי החתונה. אנחנו מצווים לברך את שם השם בכל מאורע ובכל
מצב, בטוב ובטוב יותר.
שבעת ימי המשתה של החתן וכלה אמורים להיות ימים מלאים של 24 שעות. בשבוע
השמח הזה הסעודות חגיגיות ועתירות משמעות . הסעודות הן לרוב הזדמנות לומר
דברי
תורה, מוסר, ברכות ואיחולים לזוג שמתחיל את חייו יחד. לסעודת השבע ברכות
צריך להזמין אנשים חדשים, אנשים שלא היו נוכחים בחתונה. הנוכחות של "פנים
חדשות"
בסעודה מגבירה באופן אוטומטי את השמחה ואת תחושת הסיפוק והתמיכה שמקבלים
החתן, הכלה ומשפחותיהם.
ביהדות זאת מעלה גדולה לעזור לאנשים אחרים להרגיש חשובים ושמחים. הקב"ה עצמו,
כביכול, מתואר במדרש כ"פנים חדשות" ששימח את אדם וחווה בחתונתם בגן עדן,
וזה גם הנושא של אחת משבע הברכות שאומרים בסעודה. הקב"ה הוא מקור השמחה
וגם מקור התקווה לנחמה. שני השבועות המיוחדים האלה, שמציינים אירועים שהם
חלק ממחזור החיים, צועדים יד ביד בהשקפה העולם של היהדות על החיים. מי
ייתן ונזכה כולנו לברכה, לנחמה ולהתרוממות רוח משמירת התורה ומהאמונה
באלוקי ישראל.
שבת שלום
ברל ויין
