Printer Friendly

שאילת ספרים

אחת ההמצאות החברתיות הגדולות של המאות האחרונות הייתה הספריות הציבוריות. על אף שמקובל לייחס את החידוש הזה לגאונות היצירתית של המדינאי האמריקני בנג'מין פרנקלין, הרעיון בוודאי קדום הרבה יותר. בעולם העתיק היו ספריות מחקר גדולות באלכסנדריה וגם ביוון וברומא. מהתלמוד עולה בבירור שהיו ספריות של כתבי יד, מגילות סתרים, ששימשו כחומר מחקרי לגדולי המשנה. גם לאנשים פרטיים היו ספריות, אוספים של ספרים וכתבי-יד משלהם.

במסכת בבא מציעא דן התלמוד באפשרויות התביעה נגד אדם ששואל ספרים ומחזיר אותם במצב גרוע יותר מזה שבו שאל אותם. על אף שהתורה שבעל-פה לא נכתבה בצורת ספר עד תקופת רבי יהודה נשיא, היו לפני כן לא מעט מחברות ורשימות משיעורים על כל הנושאים ההלכתיים שנדונים במשנה, ובאלה השתמש מאוחר יותר רבי יהודה הנשיא כשערך את המהדורה הסופית של המשנה.

לפי כל הסימנים בתלמוד ובספרות בגאונים, שאילת ספרים למטרות לימוד הייתה תופעה רווחת ביותר בחיים היהודיים. למעשה, חז"ל גערו באנשים שסירבו להשאיל את ספריהם לזולתם וראו בהגנה על הבעלות הזאת מכשול בפני הפצת הידע והלימוד התורני. השו"ת הרבניים מלאים בשאלות בנושא שאילת ספרים והבעיות שנובעות, מטבע הדברים, ממדיניות נדיבה של השאלת ספרים זולת. מי מאתנו לא חש מדקרה של אכזבה כשספר שהושאל בתום לב מעולם לא הושב למקומו במדף הספרים שלנו? כשיש מדיניות השאלת ספרים נדיבה וחופשייה, אלה אבדות שאי אפשר למנוע.

אלה ששאלו הספרים מהעם היהודי יותר מכל היו שתי הדתות המונותיאיסטיות האחרות,
הנצרות והאיסלם. הנצרות שאלה מהיהודים את "הברית הישנה" בשלמותה. אירונית להחריד היא העובדה שהכרת התודה של השואל לעם שהשאיל לו את הבסיס לאמונה המונותיאיסטית ולהשקפת העולם באה לידי ביטוי באינספור שנים של שנאה, אפליה ורדיפות. האיסלם, לעומת זאת, מעולם לא שאל את הספר שלנו בשלמותו, אך אין ספק ששאל את תוכנו. הקוראן והאמונה המוסלמית ככלל – להבדיל מהמעשים ומהפולחן - מבוססים כמעט בשלמותם על הערכים והרעיונות של התורה. גם המוסלמים לא ששו במשך מאות שנים, להכיר בכך שחלק נכבד מהספרייה שלהם מורכב מספרים מושאלים.
למען האמת, זה נכון לגבי רבים מעקרונות תרבות המערב. אין כל פסול בשאילת ספרים, רעיונות, תרבות או ידע. הבעיה מתעוררת כאשר לשאילה הזאת לא נלווית הכרה או הערכה. זה מזכיר לי את האנקדוטה היהודית על האיש שהיו בספרייה שלו ספרים רבים, אך כשחבר שלו ביקש לשאול אחד מהם, בעל הספרייה סירב לבקשתו. כשהחבר הנדהם שאל אותו מדוע הוא מסרב להשאיל לו מספריו, התשובה הצינית שקיבל הייתה: איך אתה חושב שהצלחתי לבנות ספרייה הזאת? נראה ששואלי ספרים לא ממהרים לגמול לאחרים את הטובה שגמלו להם.

בעולם היהודי והלא-יהודי יש ספריות ואוספי ספרים חשובים שנוגעים ליהדות ולעם היהודי. עם הקידמה הטכנולוגית של הדיגיטציה, הדי-וי-די והאינטרנט, רוב הספריות הגדולות והאוספים העצומים שלהן עומדים היום לרשותו של כל אדם כמעט. החידושים הטכנולוגיים הפכו את שאילת הספרים היום לעניין פשוט, יעיל ובטוח. אך אני לא מרגיש שיש משהו שיכול להחליף את העותק המודפס, את הספר הכרוך, שאני מחזיק בידיי. אולי הדורות הבאים, שייחשפו כמעט אך ורק לפלאי הטכנולוגיה ירגישו אחרת כלפי ספרים מיושנים, אלה שכרוכים ומודפסים על נייר. אבל אני, כמי שעדיין זוכר את הריגוש שחשתי כשהוריי לקחו אותי בכל שבוע לספרייה כדי לשאול ספרים שאוכל לקחת הביתה ולקרוא, אני משוכנע שהמילה המודפסת לא תיעלם לעולם, בייחוד בעולם היהודי ובתחום לימוד התורה. הביטוי היהודי "אותיות מחכימות" – עצם מראה האותיות והמילים על הדף המודפס עוזרת לנו להחכים - מוסיף להשפיע על יחסינו עם הספרים. בבית היהודי הספרים אינם אורחים אלא חלק מהמשפחה.

שבת שלום
הרב דוב ברל ויין