Printer Friendly
צדקה!
אחד מעקרונות היסוד של היהדות הוא מתן צדקה בממון ובהתנהגות. המשנה באבות מונה
את הצדקה כאחד משלושת הדברים שהעולם עומד עליהם. אברהם אבינו ושרה אמנו,
מייסדי העם היהודי, עסקו לא רק בהפצת האמונה המונותאיסטית בעולם הפגאני אלא גם,
וזה חשוב לא פחות, בצדקה ובהכנסת האורחים, ונהגו כך כלפי כל בני האדם. כך הפכו
הצדקה והערך הרב המיוחס לה לחלק בלתי נפרד מהתודעה היהודית ולתכונה אופיינית
של החברה היהודית כלל ושל היהודים כפרטים.
התלמוד אומר לנו שאדם צריך לתת צדקה לפני שהוא מתפלל. זה היישום של הפסוק
"ואני בצדק אחזה פניך", באמצעות צדקה לזולת, אדם יכול לראות, כביכול, את פני
אלוהים. לכן ברור לגמרי מדוע בית הכנסת הוא תמיד המקום הראשון שאליו ניגשים
אנשים במצוקה כספית.
בהלוויות יהודיות מחלקים קופות צדקה ונותנים צדקה על סמך הפסוק "צדקה תציל
ממוות". גם בחתונות ובשמחות אחרות עושים סידורים מיוחדים כדי לדאוג לעניים
ולנזקקים. שוב מהדהדים באוזנינו דברי חז"ל במסכת אבות "יהי ביתך פתוח לרווחה
והיו עניים בני ביתך." בקיצור, הצדקה היא הבסיס של חיי החברה היהודית. התלמוד
מונה את הצדקה כאחת מן התכונות המאפיינות את היהודי באשר הוא.
חכמי בתלמוד פירטו לנו את הכללים המדויקים למתן צדקה. יהודי אמור לתת עשירית
מהכנסתו לצדקה. אסור לאדם לתת יותר מדי צדקה ולסכן את היציבות הכלכלית שלו
עצמו. הצורך של האדם להישען על הזולת מבחינה כלכלי, אפילו (ואולי במיוחד) על ילדיו
או בני משפחתו נחשב לדבר שלילי מאוד בעיני התורה, ולכן חז"ל מזהירים שאדם לא ייתן
בבת אחת יותר מעשרים אחוז מהכנסתו או מנכסיו לצדקה.
היהדות מאמינה במידה רבה שהצדקה מתחילה בבית. אסור לאדם להתעלם מהצרכים
של משפחתו וקרוביו ולסייע לזרים - "ומבשרך לא תתעלם". חשוב לתמוך בלומדי
תורה כשנותנים צדקה. חשוב גם לסייע במימון הוצאות החתונה של עניים ולסייע
להם לרכוש את הדברים הבסיסיים שכל זוג צעיר שמתחיל את חייו צריך. התורה גם
מרבה להזכיר
שיש לנו חובה לעזור לחולים ולאבלים, ליתומים ולאלמנות.
עוד תחום שראוי לתת לו צדקה במיוחד הוא הישוב היהודי בארץ ישראל וחיזוק הקהילה
היהודית כאן. אנחנו מאמינים שמתן צדקה מגדיל את הסיכוי לשלום לשלווה בקהילה.
חכמינו סברו שלאדם שנתברך בעושר יש זכות אבל גם חובה לתת צדקה בהתאם למידה
שבה חנן אותו הקב"ה בממון, ולכן נדבנות אישית תמיד הייתה נדבך חשוב בחיי היהודים
ובחברה היהודית בכל הדורות.
חז"ל קישרו בין הנכונות לתת צדקה בלי להסס לשמירה על הלכות כשרות. כפי שיש
כולסטרול גופני שיכול להביא לחסימת עורקי הלב, יש גם כולסטרול רוחני שיכול
להיווצר מצריכת מאכלים שאינם כשרים, ובסופו של דבר לחסום את הלב היהודי
למתן צדקה. אף שלא פורסמו מספרים מדויקים בעניין זה, אפשר לומר שהשיעור
והתכיפות של מתן הצדקה בקרב יהודים שומרי כשרות גבוה הרבה יותר מזה של
אחרים. לכלל הזה,
מטבע הדברים, יש יוצאים מן הכלל, אבל הוא נכון בעיקרו. מספר האנשים שתורמים
למטרות יהודיות בארצות הברית ירד בעשורים האחרונים, אך הסכומים שנתרמו לא
פחתו ואולי אפילו גדלו.
את הירידה במספרים אפשר לקשר ישירות לגידול המחריד בהתבוללות, בנישואי
התערובת ובתהליך החילון בחברה הזאת. מתן צדקה דורש מאמץ, תרגול, הרגל
ואמונה.
בלעדיהם שרירי הלב והיד, שצריכה לחתום על השיק, מתנוונים ומתים, לפחות כשמדובר
בהרמת תרומה ובמתן צדקה. מאחר שהתורה מבטיחה לנו ש"לא יחדל אביון מקרב
הארץ", שהעניים לעולם לא ייעלמו, ברור שגם הצורך וגם הזכות לתת צדקה
יישארו עמנו
לעד.
שבת שלום
ברל ויין
