Printer Friendly
פרשת תרומה
בדרך כלל צדקה. צדקה ניתנת לבני אדם שזקוקים לסיוע, בין אם ליחיד ובין אם לארגון
שמייצג את האנשים הנזקקים ואת צורכיהם. התרומה שהתורה מתייחסת אליה בפרשה זו
היא מעשה שאדם עושה מרצונו, כמו הצדקה, אלא שכאן מדובר בסחורות או בשירותים
שנתרמים לטובת בניית ישות לאומית - המשכן. אנשים רבים, שהם נדיבים מטבעם,
נרתעים מלהעלות תרומה לפרויקטים כאלה. הרי, מי צריך את זה? ולמה זה צריך להיות מפואר כל כך? וכי לא עדיפה הפשטות על זהב, כסף ואבנים יקרות? וכלום אין הפרויקט
הזה מבזבז כסף שאפשר לנצל בצורה טובה יותר כדי לעזור לנזקקים או לסייע למטרות
ראויות יותר? הרי אלוקים לא באמת צריך מבנה לגור בו, כביכול. נכון? כל השאלות
הלגיטימיות לכאורה האלה מפריעות לקיומה של מצווה חיונית זו שהיא לב פרשת השבוע.
אז מה באמת העניין עם המשכן הזה וכל התרומות, העבודה והזמן שיידרשו לבניינו?
זאת בעצם שאלת המפתח העמוקה שיש להשיב עליה כדי להבין לא רק את הפרשה
הזאת אלא גם את ארבע הפרשות הבאות שחותמות את ספר שמות.
התורה מקדישה תשומת לב רבה לדברים חיצוניים. היא מגלה עניין בלבוש האדם
ובמראהו וגם במבנים של הקהילה. היא מעודדת התכנסויות גדולות ומרכזיות שבהן
יהודים שמתפללים יחד ומעדיפה אותם על פני טקסי תפילה קטנים ופרטיים- ברוב עם הדרת מלך. התורה
מדגישה כל פרט בבניית המשכן, ואחר-כך גם בבניית המקדש בירושלים, כדי שנעריך
את חשיבות הקהילה, את חשיבות היחד, את חשיבות ההמון, את יראת הכבוד שבטקס
ואת ההדר שבקודש. כדי לחזק את תחושת הקהילתיות הזאת, התורה מבקשת מכולם,
איש איש לפי יכולתו, לפי עושרו ולפי כישוריו, לתרום לבניית המשכן. הדבר נעשה כדי לעודד את בני ישראל להרגיש שזה המשכן הפרטי שלהם. כשאנשים מרחיקים את עצמם מהקהילה, עוברים למקומות תפילה שהולכים ונעשים קטנים יותר, מתאימים את עבודת האל לטעם המוגדר שלהם, לנוחות ולרצונות שלהם, הם מחזקים מגמה, שבטווח הרחוק
הורסת את היחיד וגם את הקהילה. למדנו מחז"ל את העיקרון שכבוד המלך שוכן
בהמון שמתאסף יחד לתפילה. הנטייה ההולכת וגוברת ל"שטיבליזציה" של העולם האורתודוכסיה מחבלת ביעדים שלנו. אחרי חורבן המקדש, הפך בית הכנסת ל"מקדש מעט" של היהודים בכל ארצות הפזורה. אם לא ניתן ל"מקדש מעט" את היחס שנצטווינו
לתת למשכן, ולא נבנה אותו כמקום של יופי ויראת כבוד, מקום להתכנסות הרבים, אזי נאבד מרכיב חשוב ביותר בחיים הקהילתיים שלנו. אם נבנה את המשכן שלנו לתפארת,
נזכה אולי להגשמת ההבטחה שהבטיח לנו הקב"ה, "ושכנתי בתוכם", בעם ובפרט.
שבת שלום
רבי ברל ויין
הרב ברל ויין, היסטוריון יהודי, סופר ומרצה בינ"ל, מציע מגוון גדול של תקליטורים,
קלטות, די-וי-די וספרים על היסטוריה יהודית ב- www.rabbiwein.com
