Printer Friendly
פרשת תרומה
כל מפרשי התורה ניסו לפצח את החידה של הנושא המרכזי בפרשת השבוע – המשכן ובנייתו. מדוע האל צריך בניין לשכון בו, כביכול? למה מופיעים בתורה כל הפרטים
שנוגעים לבניין החיוני והזמני הזה וכל החפצים שיש בתוכו? ומדוע התורה, שבמקרים
רבים אחרים מקצרת וחוסכת במילים, מקדישה פרקים שלמים וארוכים לפרטי המשכן?
הועלו השערות רבות בעניין הקושיות האלה.
כולנו יודעים שמתיאור המלאכות שנעשו במשכן באו כט' אבות המלאכה שאסורים
בשבת, ולכן התורה הייתה צריכה לפרט כל כך בעניין זה. עם זאת, נשאלת השאלה
מדוע התורה לא ציינה את כט' אבות המלאכה כשתיארה לנו את מוסד השבת.
חכמי הקבלה מוצאים בתיאורים של המשכן סודות גדולים והסברים על עולמות עליונים
ועל המסתורין והפלאות שיש בהם. הם אפילו מצאו בתיאור המפורט הזה התגלות של העולם "האמיתי" של השמים וכיצד הממלכה הרוחנית הזאת נראית. אבל לתורה, על אף שיש לה שבעים פנים - ותורת הסוד היא בוודאי פן אחד שלה – יש בראש ובראשונה פן
פשוט והצהרתי, ואת הפן הזה הכי קשה להבין ולפענח בנושא המשכן.
טרם מצאתי תשובות קלות לשאלות שהזכרתי למעלה. נראה שהן חלק מהתעלומה של
התורה עצמה, חלק מהקדושה שהיא מעבר לתפיסה ולהבנה השכלית שלנו. בכל זאת,
ברור שיש לקחים, שיעורים חשובים לחיים, שנוכל ללמוד מהדגש ששמה התורה על
תיאור המשכן.
לקח אחד הוא שהשטן נמצא בפרטים. הכול מסכימים שבניית משכן קדוש היא משימה
נאצלת וקדושה לבני האדם שעוסקים בה. אך שאלות כמו איך לעשות את זה ואיך המשכן
אמור להיראות כשיהיה בנוי תמיד מעוררות מחלוקות ולפעמים גם מלוות בהתפכחות.
לפיכך התורה נתנה לנו תיאור מלא שמפרט כיצד יש לבנות את המשכן וכיצד הוא צריך
להיראות. התורה, באמצעות מצוותיה וערכיה, עושה אותו הדבר לחיי היומיום שלנו,
לעצם הקיום שלנו, הגופני והרוחני.
הלקח השני הוא שבני האדם בונים בית לאל, כביכול, ולא האל עצמו. האל בוודאי איננו
זקוק למשכן, אבל בני האדם צריכים מקום כזה, וצריכים שיהיה מוחשי ואמיתי. טבענו
הגשמי תובע נוכחות חומרית כזאת. זה נכון במיוחד כשמדובר ביהדות, שאיננה מתירה
שום ייצוג גשמי של האל בשום צורה ואופן. בניית המשכן היא הדרך שלנו לנסות להגיע
לאל, כביכול, ולהתחבר עם הנצחי והבלתי מושג. כשאנחנו עוסקים במשכן, אנחנו עוסקים
בעצם בנצחיות שלנו ובחיבור הפנימי שלנו לבורא.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
