Printer Friendly

פרשת תזריע מצורע

מחלת הצרעת, שהתיאור והריפוי שלה הם העיקר של שתי הפרשיות שאנחנו קוראים השבת, קשורה, במחשבה ובספרות הרבנית, קשר הדוק לחטא לשון הרע - הוצאת דיבה ודברי רכילות בטלה. הקשר בין חטא לשון הרע לעונש הצרעת שבא בעקבותיו אינו ניכר לעין מיד. העובדה שהיום מחלת צרעת איננה מוגדרת עוד בצורה ברורה או אפילו קיימת רק מסבכת את העניין.

לדאבון הלב, חטא לשון הרע עדיין קיים ופורח, אך נראה שהיום השלכותיו המסוימות האלה נעלמות מעינינו. אחד ההסברים הרבים שמוצעים בעניין הקשר שבין לשון הרע לצרעת הוא שלשון הרע מנסה להרוג ולהשמיץ אדם בפרטיות ובחשאי - בשיטה של נעיצת סכין בגב - ולכן העונש היה דווקא עיוות גופני חיצוני שכל אחד יכול לראות.

אבל עיוות נחשב עיוות רק כאשר הוא משהו חריג באוכלוסייה הכללית. אם כולם מעוותים באופן דומה, אם לכולם יש צרעת, כביכול, אזי איש איננו נחשב מעוות, ולכן עונש הצרעת מאבד את יעילותו ואת כוח ההרתעה שלו. בתקופת התנ"ך, כשדיבור לשון הרע עוד לא היה מנהג רווח, צרעת - חשיפה פומבית של המשמיץ ש"הורג" בחשאי - נחשבה עונש הולם.

אך בתקופות מאוחרות יותר שבהן, במילות התלמוד, כולם נכשלים ב"אבק לשון הרע", הצרעת מאבדת את יעילותה כעונש. כאמור, חברה שבה כולם מעוותים היא חברה שבה איש איננו נחשב מעוות.

יש קשר נוסף בין הצרעת ללשון הרע. הדיבור - מתנת התקשורת המילולית והשיח – הוא מאפיין אנושי ייחודי. את הביטוי בפרשת בראשית "ויפח באפיו נשמת חיים" מתרגם אונקלוס במשמעות שאלקים נתן לאדם את כושר הדיבור והתקשורת. אין דבר שמגדיר את האדם יותר מהיכולת לדבר ולשוחח עם הזולת. אין משהו שמפחית את האנושיות של האדם יותר מעיוות.

בני האדם יצרו פרוטזות למיניהן כדי למזער את הנכות או העיוות. על אף שהחברה המודרנית סובלנית יותר כלפי אנשים שסובלים מנכויות ועיוותים יותר מאי-פעם, כולנו עדיין מרגישים שאדם מעוות או נכה הוא פחות "אנושי" משאר בני האדם. כך מתנת הדיבור מדגישה את הייחוד האנושי, ואילו הצרעת, העונש למי שמשתמש במתנה זו לרע, מפחית מאנושיותו של האדם בעיני החברה.

לשון הרע פוגעת באנושיות של כולנו. היא לוקחת כלִי קודש, את כושר הדיבור והתקשורת, מטמאת אותו והופכת אותו לכלי מזיק ומשחית. הצרעת באה להזכיר לכולנו את הלקח היסודי הזה.

על אף שהיום אנחנו לא רואים צרעת סביבנו, הקריאה והלימוד של שתי הפרשיות האלה בשבת תסייע לנו להרהר במתנת הדיבור שקיבלנו, להעריך אותה ולהשתמש בה כראוי. עלינו לנער ולסלק כל אבק לשון הרע מן הגוף ומן התודעה גם יחד.

שבת שלום

הרב דוב ברל ויין