Printer Friendly

פרשת תולדות

דמותו של יצחק אבינו בפרשה הזאת נראית חידתית מאד. הדמות השלטת בפרשה היא
של רבקה אמנו. היא זאת שרואה את המצב לאשורו ואת אופיים האמיתי של בניה התאומים, עשיו ויעקב. היא זאת ששולחת את יעקב לבית לבן כדי להימלט מזעמו של אחיו
עשיו. היא זאת שיוזמת את התכנית לכך שיצחק יעניק ליעקב את הברכות של עשיו.
בקיצור, היא השחקנית הראשית בדרמה של העימות הנצחי והמתיחות במשפחה.

המפרשים כולם שואלים אותה השאלה: מדוע רבקה פעילה כל כך בכל ענייני המשפחה החשובים האלה, ואילו יצחק נראה פסיבי מאוד ואיננו מתעמת עם האיום שמתחיל
להתעורר בעשיו ועם השנאה הרצחנית שלו כלפי יעקב? נראה שרוב המפרשים חושבים שיצחק האמין שעימות עם עשיו רק יחמיר את המצב, שכבר היה רע גם כך, וקיווה שיצליח לכבוש את לבו של עשיו אם יפנק ויפייס אותו, שהרי עשיו היה הבכור, ולמרות התנהגותו הרעה, הוא תמיד כיבד את אביו. זה מזכיר לי את הספר המפורסם על אנשי המאפיה של ניו יורק שנקרא "אבל הם היו טובים לאמהות שלהם". מפרשים אחרים מצביעים על זה שהניסיון של יצחק עצמו עם ישמעאל, האח-למחצה הבעייתי, השפיע עליו. אחרי הכול, בסוף חייו שב ישמעאל מדרכו הרעה והתפייס עם יצחק וחזר לדרכים הטובות של בית אברהם. ייתכן שיצחק מקווה שגם עשיו ילך בדרך הזאת.

רבקה , שבאה מבית לבן ובתואל, איננה שאננה בעניין עתידו של בנה הבכור. היא מזהה בו נטייה אל האנוכיות, אל החמדנות ואל הסיפוקים המיידיים שמאפיינים את אחיה לבן. היא חושבת שפיוס עשיו לא יעזור לעשיו להתגבר על חולשותיו כלל וכלל. למרות הכאב, היא מבינה שהיא חייבת לבחור בין שני בניה. היא שומעת את דברי הנבואה שנאמרה לה בזמן ההיריון הקשה, ששני האחים יילחמו זה בזה כל הזמן, שיהיו הפכים מבטן ומלידה.
לכן היא נאלצת לנקוט צעדים שיבטיחו שיעקב ישרוד את המאבק הזה ויצא ממנו מחוזק
כשהוא עדיין נושא בתוכו את כל הברכות של יצחק ושל אברהם. יצחק, שלא שמע את המסר האלקי הזה באופן ישיר ולכן איננו מחויב כרבקה לנאמר בו, מקווה להציל את עשיו ואיננו סבור שיפגע ביעקב בעשותו כן.

התורה מספרת לנו על ההחלטה הרת הגורל של רבקה ללכת עם זה עד הסוף. אחרי שכל זה נגמר ויעקב נפרד מיצחק כדי לצאת לבית לבן, יצחק מסכים ליוזמה של רבקה ומאשר את הברכות שנתן ליעקב. הקרע במרקם המשפחתי נשלם אז ונמשך משם לאורך כל הדורות.

הברכות שבירך יצחק את יעקב אפשרו לעם ישראל להתקיים עד היום. אבל הזעם והשנאה של עשיו על איבוד אותן ברכות לא התפוגגו עד עצם היום הזה.

שבת שלום
הרב דוב ברל ויין