פרשת שמות
החומש השני בתורה, שמות, מתחיל כשבני ישראל נמצאים ברמה גבוהה של הישגים
ושל השתלבות בחברה המצרית. אך עד מהרה הם נופלים מאותה נקודת שיא של
ביטחון והצלחה במצרים. מצבם משתנה באופן דרמטי והם הופכים מאנשים מקובלים
ואפילו מכובדים, לאנשים במצב של עבדות נרצעת ואכזרית.
העבדות הזאת איננה מצב זמני, שכן היא נמשכת כמה מאות שנים. בסופו של דבר,
בני ישראל, על אף שאולי לא כולם ואולי אפילו לא רובם, משתחררים משעבוד
מצרים בעזרת התערבות אלוקית ומתחשלים ל"ממלכת כהנים וגוי קדוש". רכבת
השדים הזאת של נפילה מגבהים מסחררים לשפל נורא ואז הטיפוס למעלה בחזרה היא
דוגמה מבהילה לתכנית של הקב"ה לעם ישראל לאורך כל הדורות ובכל התהפוכות.
לעתים רחוקות העולם היהודי שרוי במצב של איזון רוגע. תמיד סבלנו מעליות
ומורדות, ולא פעם אפילו בדור אחד. המאה שחלפה היתה, בלי ספק, דוגמה מצוינת
לדפוס הזה שאנחנו רואים בהיסטוריה היהודית. בני המזל חיים בתקופה טובה,
אבל אפילו להם אין ערובה שימים טובים יימשכו לעד. הדבר הוודאי היחיד בחיי
היהודים הוא חוסר הוודאות. ועל אף שעלינו לייחל ליציבות רבה יותר בעניינים
כאלה, עלינו לקבל את המנדט האלוקי על השינוי וחוסר הוודאות.
הופעתו של משה בפרשה היא עוד דוגמה לרכבת השדים ולתהפוכות בחיי היהודים.
משה מתחיל את חייו כעולל שמושלך למים רוחשי התנינים של נהר הנילוס. הוא
ניצל מגורל של מוות ודאי באורח נס וגדל כנסיך בבית פרעה. הוא מוותר על
מעמדו הרם מתוך חמלה על אחיו היהודים ומתוך נאמנות אליהם. הוא נרדף ונמלט
ממצרים למדיין, שם הוא נושא אשה והופך לרועה הצאן של חותנו. נראה שאין שום
דרך טבעית שבה יוכל להגיע לתפקידו כנסיך וכמנהיג. אך בעקבות מקרה הסנה
הבוער, לוקח אותו הא-ל מתוך הצאן ושולח אותו למשימה אדירה - לגאול את עם
ישראל ולחנך אותו, ובאמצעותו לחנך את האנושות כולה.
משה עולה למדרגה הגבוהה ביותר ברוחניות ובמנהיגות אנושית. הוא הופך
לקנה המידה - סמל שמיוצג על ידי המטה שלו - לרוחניות ולכל מנהיג יהודי
בעתיד. אך משה, כמו עם ישראל עצמו, היה צריך לרדת לתהומות של רדיפה ועוני
בטרם הועלה לגדולה.
לשאלה מדוע הא-ל עושה דברים בדרך הזאת אין, כמובן, תשובה. די לנו אם נבין
שזה הדפוס ההיסטורי בחיים הלאומיים ובחיים הפרטיים שלנו. הבה נקווה שנזכה
להגיע לשיא הגדול מכולם, לגאולה שלמה של עם ישראל ולהתגשמות חזונו של משה
רבנו.
שבת שלום
הרב דוב ברל ויין