פרשת שלח
כשמישהו אוהב ומעריך מישהו או משהו ומגלה שאנשים אחרים אינם מרגישים כמוהו,
הוא חש אכזבה ותסכול. איך ייתכן שהאחרים כל כך עיוורים וטיפשים ואינם רואים
מה שאני רואה באדם הזה או בדבר הזה? משה אהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל.
אהבתו לשניהם הייתה כה גדולה עד שלא ראה את המציאות של חולשות האדם, של
הערמומיות והאנוכיות שקיימות בכל חברה אנושית, ואפילו בחברה של אנשים
גדולים
כמו שהיה דור המדבר. משה היה משוכנע שהמרגלים ששלח לדווח על ארץ ישראל יראו
אותה כמוהו, בעיניים עורגות, אוהבות ומאמינות.
הם בוודאי ירבו לדבר בשבחה של הארץ, בפירותיה הדשנים ובנופיה המושלמים. הם
יעריכו את המתנה שנתן האל לעמו ויהיו אסירי תודה לעד על הזכות לדרוך על האדמה
שאבותיהם ואימותיהם התהלכו עליה. משה האמין בזה בכל לבו, שכן אחרת לא היה
מרשה למשימת הריגול להתבצע. אך כשהמכה ניחתת ומתברר שהדיווח של המרגלים
על ארץ ישראל נגוע בספקנות, בביקורתיות ובראיית שחורות, משה מוכה הלם,
נדהם ונואש. האכזבה שלו איננו נובעת רק מתוכן הדיווח. התפכחותו עמוקה
אפילו יותר כשהוא נוכח שהמרגלים אינם מסוגלים לראות את הדברים כפי שהוא
רואה אותם. העיוורון שלהם לאמת מאפיל אפילו על הקטנוניות, האנוכיות
והרשעות שבהצגת דיווח שלילי כל כך
על ארץ ישראל, על המתנה שנתן האל לעמו.
לכל אורך ההיסטוריה היהודית היו בחברה היהודית שני זרמים מקבילים אך סותרים.
זרם חזק אחד היה אהבה עמוקה לארץ ישראל וגעגועים אליה. בסופו של דבר, אפילו
הציונים החילוניים לא היו מוכנים להחליף את ארץ ישראל באוגנדה. מדינת ישראל קמה
בארץ ישראל מפני שהיהודים לא הרשו לעצמם לשכוח את ציון ואת ירושלים ולו לרגע.
אימפריות ומלכים כשלו ואבדו ברבות השנים, אך הנאמנות של היהודים לארץ ישראל
נשארה איתנה.
אלה הרגשות שהיו מוטלים על הכף בעיניו של משה כשמדובר בארץ ישראל. אך היה
ועדיין יש זרם אחר בעולם היהודי שרואה בארץ ישראל, וכיום גם במדינת ישראל, בעיה
ולא פיתרון. מילותיו של רבי מאיר שמחה כהן ב"משך חכמה" מוסיפות להדהד באוזניי.
"אבוי למי שיחשוב כי ברלין היא ירושלים"!
בקצה אחד של הקשת הזאת בחברה היהודית נמצאים היורשים הרוחניים של המרגלים.
הם לא רואים שום דבר טוב בארץ, במדינה, ולמעשה בעם היושב בציון ובירושלים.
היה לנו טוב יותר במצרים, אמרו המרגלים. מעולם לא היה טוב יותר במצרים, והשקר
הזה, אולי יותר מכל דבר אחר, מעמיד במבחן גדול את אהבתו של משה לעם ישראל.
לדאבון הלב, התפיסה של "היה טוב יותר במצרים" עדיין קיימת בעולם היהודי. רק
אם נראה את המציאות מבעד לעיניו של משה נוכל לנצח על האויב הזה שיושב בקרבנו.
שבת שלום
רבי ברל ויין