Printer Friendly
פרשת ראה
לראות פירושו להאמין, והמילה הראשונה בפרשת השבוע היא "ראה". ברור שהתורה
גורסת שאפשר להגיע אמונה כשמתבוננים בחיים ובמתרחש בהם. יש דברים שמדברים
בעד עצמם, ואם רואים את הדברים האלה, אפשר להגיע לבחירה נכונה ונבונה בין
הברכה לקללה, בין הטוב לרע, בין חיי נצח לחיי אדם זמניים.
הנביא ישעיהו מתאר את הספקנים כעיוורים, עיוורים למציאות ועיוורים להיסטוריה.
בייחוד בימינו, כשאידיאולוגיות מהמאה שעברה הטעו מיליונים רבים כל כך והמיטו אסון
על העם היהודי ככלל, נדרש סוג מוגדר מאוד של עיוורון כדי להוסיף ולהאמין בהן. אפילו
מבט חטוף בהיסטוריה היהודית יגלה שהישרדות היהודים בעולם כעם וככוח למען
האנושות קשורה קשר בל יינתק לאמונה היהודית ולשמירת ערכי התורה ומצוותיה.
אם מסתכלים ורואים נכוחה את המצב של עם ישראל ושל היהודים בעולם היום,
אי אפשר שלא לראות את עד כמה דייקו התחזיות לעם ישראל כפי שנכתבו בספר
דברים לפני 3,300 שנה. כשרואים דברים נכון וברור, אפשר לבחור את הברכה
ואת חיי הנצח. זה נכון לגבי עם ישראל כולו ואפילו לגבי האנושות כולה.
התורה מספרת לנו שמשה, לקראת סוף חייו, ראה את כל ארץ ישראל וגם חזה
את כל המאורעות שהיו מנת חלקו של עם ישראל בה "עד היום האחרון". מעניין לציין
שהקב"ה ראה לנכון, כביכול, להראות לו את ארץ ישראל ואת העתיד ולא רק סיפר לו
עליהם או תיאר לו אותם. הראייה בעיניים מדגישה את המציאות של הדברים למשה
האדם. משה הוא סמל בהיסטוריה היהודית לחזון עם רוחק ראייה. משום כך הוא
הוא הנביא הגדול מכולם, "אבי" כל הנביאים.
כשנודע לירמיהו על החורבן המתקרב של המקדש וירושלים, הוא לא שמע זאת
בצורת הכרזה מפי האל, אלא הקב"ה שאל אותו, כביכול: ירמיהו, מה אתה רואה?
רק כשראה במו עיניו את האסון הנורא המתרגש לבוא הצליח ירמיהו להעניק להזהיר
את עם ישראל בצורה ממוקדת ותקיפה.
אך כדי לראות צריך יותר מראייה. צריך גם הבנה של מה שנראה לעין, רקע
לתמונה הנגלית. לכן לימוד התורה והבנת ההיסטוריה של העם היהודי חיוניים כל כך
בימינו ובמצבנו. ביסודו של דבר, התורה היא משקפיים שנועדו לתקן לנו את הראייה
המעוותת ולהראות לנו גם את השטחים המתים. היא מצווה אותנו לראות בצורה ברורה
ונכונה. בחכמה נעשה אם נשתמש במשקפיים האלה ובעזרתם נבחר בברכה ובנצח.
שבת שלום
רבי ברל ויין
