Printer Friendly
פרשת קורח
המדרש מתאמץ מאוד להלל את המעלות של קורח, את גדולתו ואת חשיבותו. מטבע
הדברים, הוא עושה זאת כדי ליצור הנגדה לטיפשות ולרשעות שבהתנהגותו כלפי משה
ואהרון, התנהגות שהובילה לחורבנו. עם זאת, בתיאור גדולתו של קורח - מנהיג שבט לוי,
מנושאי ארון הברית, האיש העשיר ביותר בעם ישראל, קרוב משפחה של משה ואהרון
- המדרש מבקש לברר מה המגרעת הגדולה שלו, מה הפגם הנורא באופיו שהביא
בסופו של
דבר לחורבנו.
על פני השטח לפחות רק מעט מבדיל בינו לבין משה ואהרון. התביעה שלו למנהיגות
נראתה על פניה מוצדקת ולכן גם מאות אנשים חשובים מבני ישראל מצטרפים אליו
בקובלנותיו נגד הנהגת משה. הסיסמה הפופוליסטית שלו, שכל העם קדושים וראויים
ולכן אין למשה שום זכות לשלוט עליהם יחידי, מדברת ללבם של היהודים. אם כל זה נכון,
מה הבעיה של קורח? למה עמדתו המוצדקת, לכאורה, מובילה לנפילה נוראה כל כך?
איזו תכונה של מנהיגות יהודית חסרה בו במידה כזאת שהיא מבטלת את כל התכונות
החיוביות שיש בו, לכאורה?
את התשובה הפשוטה לשאלה זו נמצא בכתבי הרבנים, בייחוד ביצירות של ראשי
החסידות וגם בדבריהם של אנשי המוסר. התשובה היא שיוהרתו של קורח היא זאת
שהביאה לחורבנו. הוא לא פקפק כלל בקדושתו, הוא היה מדושן עונג בצדקנותו,
והוא ראה את עצמו כאדם שלא יכול לטעות כמעט. הוא היה בטוח שהקב"ה יפעל לפי
התכנית
של קורח, שהרי כיצד ייתכן אחרת? הוא היה משוכנע ביושרו כל כך עד שבאמת האמין
שקול הפנימי שדוחף אותו לבקש לו כוח ומעמד הוא, כביכול, קול האלוקים שמורה לו
למרוד במנהיגות של משה.
התורה לימדה אותנו לפני כמה שבועות שמשה היה העניו ביותר מכל האדם. משה
חוזר ואומר, גם במשבר הזה עם קורח, שהוא ואהרון אינם ולא כלום. למשה אין דעה
משלו. הוא רק משרת נאמן של הקב"ה. מנהיג צריך ביטחון עצמי, אך אסור לו לחשוב
שאיננו יכול לטעות. גם אחרי שנתקבלו החלטות ונקבעה מדיניות, מנהיג יהודי צריך תמיד
לבדוק שוב את רעיונותיו ולתקן את תכניותיו, אם צריך. עליו לשאול תמיד מה הקב"ה
רוצה ממנו ולא מה הוא רוצה מהקב"ה. ההבדל המרכזי בין קורח למשה בא לידי ביטוי בגישה של השניים לעניין זה.
חז"ל במסכת אבות הזהירו אותנו שלא נסמוך על עצמנו שנהיה צדיקים עד יום מותנו.
צדקנות מולידה שחצנות ויוהרה, שבסוף תמיד ממיטים אסון על היחיד ועל
הקהילה. צניעות וענווה יכולים למתן החלטות נמהרות ולתקן מדיניות לא נבונה.
ייתכן שכל העם
כולם קדושים, כדברי קורח ועדתו, אך, לדאבון הלב, לא כולם נתברכו בענווה
ובביקורת עצמית אמיתית, והתכונות האלה, ורק הן, יכולות להציל אנשים, אפילו
גדולים, מאסונות בלתי צפויים.
שבת שלום
רבי ברל ויין
