בפרשת פנחס אנחנו מוצאים את אחת החריגויות בכתב של התורה. אלוקים מברך את
פנחס וצאצאיו ומבטיח "הנני נותן לו את בריתי שלום". המילה "שלום" כאן כתובה
בתורה בוו קטועה, וו חצויה ולא שלמה. בדרך כלל שיש בתורה אות מקוטעת או לא שלמה
הדבר פוסל את ספר התורה כולו ויש לתקנו. אך מסורת התורה היא שהאות וו כאן צריכה
להישאר קטועה ואיננה פוסלת את ספר התורה. הזכרתי את העניין בחיבורים קודמים שלי
על פרשת פנחס, אבל עכשיו אני מבקש להתרכז ברעיון שעלה בדעתי באחרונה בעניין
אותה וו קטועה. כולנו יודעים שיש בדברי התורה עומקו אינספור פנים, ולכן אפשר למצוא
במילה אחת ואפילו באות אחת בתורה תובנות רבות. אפשר ללמוד מכל תובנה בתורה שמבוססת על מסגרת התורה שבעל-פה ועל המפרשים הגדולים של התורה בכל הדורות. הרעיון שאני מבקש להציע בעניין הוו החצויה הוא פשוט, אבל אני סבור שיש בו אמת מהותית: השלום שברירי מאוד, כמעט תמיד קשה לשמור עליו ונדרש מאמץ גדול כדי לקיימו. כל ההיסטוריה האנושית מעידה על כך. שלום אמת, בין אם זה בבית, במשפחה, בין שכנים, בבית הכנסת, בקהילה ובוודאי בין עמים, הוא דבר שקשה להשיג וקשה עוד יותר לשמור עליו לאחר שהושג.

התורה מבקשת שנהיה ערים לקושי בהשגת השלום ובקיומו. השלום איננו מושג בביטויים
חלקלקים, בסיסמאות מקובלות או אפילו באיחולים יפים ובכוונות טובות. הוא דורש
הקרבה רבה, רגישות כלפי הזולת, סבלנות, חזון לעתיד והתחשבות בהשלכות האפשריות של מעשינו, דברינו והחלטותינו בהווה. גם אם השלום מושג, הוא תמיד עם וו קטועה,
במצב שברירי, על סף התפרקות. מעשה הקנאות של פנחס איננו נראה הקדמה הולמת
לשלום שבו אלוקים מברך אותו. אך הוו הקטועה מלמדת אותנו שאלוקים מתרה בפנחס.
אסור שמעשה הקנאות הזה יהיה מדיניות קבועה בהתנהגות היהודית. את הסיכון וההקרבה שהשקיע פנחס במעשה הקנאות עליו לתעל כעת להשגת שלום ולשמירתו. אדם צריך להבין שעל השלום במשפחה ובקהילה תמיד מרחפת סכנה בגלל דברים פעוטים שמקבלים חשיבות מופרזת ולכן מפלגים אותנו ומשאירים אותנו בלי שלום ובלי שלוות נפש. פנחס
עתיד להיות הכהן הגדול, ולכן עליו לחקות את סבו, אהרון הכהן, ולאהוב שלום ולרדוף שלום. הוא לא יוכל לעשות זאת בהצלחה אם לא יבין תחילה כמה קשה להשיג שלום ועד כמה השלום שברירי. רק עם ההבנה הזאת אפשר לרדוף שלום בתבונה וגם להשיג אותו.

שבת שלום
רבי ברל ויין