Printer Friendly
פרשת נח
פרשת נח היא פרשה מפחידה שכן היא נותנת לנו דוגמה לאפשרות שהאנושות, כפי
שאנחנו מכירים אותה, תשמיד את עצמה. די להיזכר במטורפים ששולטים בצפון
קוריאה ובאיראן כדי להבין שהאפוקליפסה איננה רק תיאוריה או דמיון. עולמו של נח
נחרב לנגד עיניו ממש. לפי חז"ל, הבטחת השם שהמבול ועידן הקרח לא יחזרו
באופן שימיט אסון כזה מוגבלת רק לחורבן העולם במים. היא לא מתייחסת לצורות
אחרות
של אסונות אפשריים.
עולמו של נח היה עולם של תאוות בצע, דיכוי, שחיתות כספית וגופנית, פריצות
והפקרות מינית שלוחת רסן. לאסוננו ולדאבון לבנו, מצב האנושות בעולמנו היום לא
כל כך רחוק מזה. נראה שנח איננו מסוגל להתמודד עם עולמו. הוא בונה לו תיבה שתגן
עליו ועובר את הסערה. אבל, מטבע הדברים, האירוע מותיר בו רושם מזעזע, ועל אף
שהוא נשאר בחיים וזוכה לראות את העולם נבנה מחדש, אין הוא מסוגל לשכוח את
החורבן שראה.
נח תקוע, כביכול, באירועי המבול. כל השנים והמאמץ שהשקיע בבניית התיבה
ובציות למצוות השם ירדו לטמיון, לכאורה, בגלל חוסר המסוגלות שלו להפיק את המיטב
מהישרדותו הנסית. הוא קרבן של המבול על אף ששרד אותו. זה מסביר, במובן מסוים,
את החלטתו המוזרה לנטוע כרם, לבצור את ענביו ולהשתכר מהיין. כבר רש"י מעיר
על האיוולת שבהחלטה שלו לעשות כן. אך חוסר היכולת של נח להתגבר על הטראומה
הוא שדוחף אותו להתנהג באופן הזה, וכמו בני אדם רבים, הוא מטביע את צערו ביין
ובאלכוהול.
מבחן החיים הוא תמיד ביכולת להמשיך הלאה ולא לתת לאירועים טראומטיים
שראינו וחווינו להרוס אותנו. חכמי המשנה מחמיאים לאברהם אבינו על כך
שהצליח לעשות זאת
עשר פעמים בחייו. התפלשות בטיפה המרה כדי להדחיק את אסונות העבר מעולם לא
הייתה תכונה יהודית. אולי זאת הסיבה שהיהודים מתחילים את אילן היוחסין שלהם באברהם ולא בנח.
הדורות האחרונים היו עדים לטרגדיות ולאירועים איומים. היכולת של העם היהודי
להתאושש ולהמשיך הלאה אחרי האירועים האלה היא הסמל להישרדות שלנו בכל
הדורות. כושר התאוששות זה נשען על הגאווה שיש לנו על המשימה המיוחדת שקיבלנו
כעם מיוחד - להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. בלי מרכיב הגאווה, בלי תחושת
הערך העצמי וקדושת המשימה, לא היינו מצליחים לשרוד ולשגשג, כפי שעשינו,
בכל הדורות.
עמים אחרים סבלו ונפלו קרבן לחורבן ואפילו לרצח עם, אך לא התאוששו מהטראומה.
כמו נח, הם לא הצליחו לחזור למצבם הקודם ולגדולתם מהעבר, ובכך הפכו לקרבנות
האמיתיים של המבול ששטף אותם. באופן מוזר, סיפורו של נח חוזר על עצמו בכל
הדורות. אך אנחנו מצווים ללכת בדרכו של אברהם. לבנות, לעשות ולשאת עיניים
לעתיד - זאת התשובה היהודית למבול שמאיים להטביע אותנו שוב ושוב.
שבת שלום
הרב דוב ברל ויין
