Printer Friendly
פרשת כי תשא
כשהתורה ממשיכה ומתארת את הפריטים שצריכים להיות מונחים במשכן היא מספרת
על הכיור, מין מתקן רחצה או מזרקה, שהותקן בחצר המשכן ואחר-כך גם במקדש
בירושלים. הכיור הזה שימש את הכהנים, צאצאיו של אהרון, לרחוץ את ידיהם
ואת כפות רגליהם לפני שנכנסו למשכן או למקדש כדי להתחיל לשרת בקודש את האל
ואת ישראל. רחיצת הידיים וכפות הרגליים לא הייתה רק עניין של ניקיון אלא גם פולחן
סמלי של הכנה לקראת השירות בקודש. רחצת הידיים של הכהנים היא פולחן
שמתקיים גם היום כשהכהנים נוטלים את ידיהם במים לפני שהם עולים לברך את
הקהל בברכת הכהנים.
למעשה, נטילת ידיים, ולא משנה כמה הן נקיות או סטריליות, עודנה חלק מרכזי
באורח החיים של כל יהודי. לפני שאנחנו אוכלים לחם עלינו ליטול ידיים.
נטילת ידיים היא חלק
מטקס מליל הסדר בפסח. כשאנחנו קמים בבוקר, אנחנו נוטלים את הידיים, וגם לפני
תפילה אנחנו מצווים ליטול ידיים. וגם אחרי שאנחנו עושים את צרכינו, אנחנו מצווים
לרחוץ ידיים. שוב, אין אלה עניינים של ניקיון בלבד, על אף שהניקיון הוא מעלה חשובה
ביהדות. נטילת הידיים היא פולחן, עניין של רוח וקדושה.
במשטר נטילת הידיים שהיהדות דורשת מאתנו טמון מסר חשוב. המשטרה הזה נועד
להראות לנו את הקדושה בכל דבר בחיים, וללמדנו שבכל מה שאנחנו עושים אנחנו
עובדים את האל. הביטוי שהשתמשו בו כל "המשכימים" השכם בבוקר היה "קומו
לעבודת הבורא". אך כדי לעבוד את הבורא, אדם צריך להבין שהוא עובד את הבורא
בחיי היומיום. בלי ההבנה הזאת, כל דבר בחיים נעשה פרוזאי, שגרתי והרגל,
לפעמים אפילו חסר משמעות. העובדה שאנחנו מצווים ליטול ידיים לפני או אחרי
ביצוע הרבה פעולות שגרתיות בחיים כגון אכילה, התעוררות, טיפול בצרכי הגוף
וכו', נועדה להזכיר
לנו ששום דבר בחיים איננו רגיל, ארצי או נטול קדושה.
הכול חשוב. הכול חלק מעבודת הבורא. לפיכך כל דבר עלינו לעשות במסירות ומתוך
תחושת תכלית ומתוך הבנה של האתגרים שהחיים מציבים בפנינו והבנה שאנחנו
מצווים להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. נטילת הידיים היא תזכורת לאתגר הזה
ולמחויבות הזאת. כפי שהכהן בבית המקדש היה צריך להזכיר לעצמו מדי יום
ביומו את הקדושה שבביצוע המטלות שלו במקדש על ידי רחיצת ידיו וכפות רגליו
לפני תחילת עבודת יומו במקדש,
גם אנחנו, בנטילות הידיים הרבות במשך היום, מצווים לזכור שיש לנו חובה ואתגר ליצור
קדושה ורוחניות ביומיום, בעניינים השגרתיים ביותר. בדרך זו, הכיור והמסר שהוא נושא
מוסיפים להתקיים בכולנו עד עצם היום הזה.
שבת שלום
רבי ברל ויין
