Printer Friendly
פרשת כי-תשא
בפרשת השבוע דנה התורה בהרכב של הקטורת הנדירה והריחנית שהוקטרה מדי יום על מזבח הזהב במשכן ועל המזבח במקדש. התורה איננה מפרטת את הנוסחה המדויקת של הקטורת - קרי, הכמויות של כל אחד מהמרכיבים ביחס לכמות הכוללת של הקטורת המופקת – אך כמה מ-13 התבלינים והצמחים השונים, שמתוארים אחר-כך בתלמוד כסממני הקטורת של המקדש, מוזכרים בפרשת השבוע. בין מרכיבי הקטורת מוזכרת החלבנה, סממן שלא הפיק ריח נעים. זה נכון אמנם כאשר משתמשים בה לבד, אבל נראה שכאשר שילבו אותה עם הבשמים האחרים שהרכיבו את הקטורת, התוצר הסופי, הקטורת, היה ניחוח נפלא ומשכר.
התלמוד לומד מהכנסת החלבנה לקטורת לקח מוסרי וחברתי לכל עם ישראל בכל הזמנים. התלמוד מלמד אותנו שכל יום של תענית ציבור שאיננו משתף בתוכו את "פושעי ישראל" איננו עושה את תפקידו כראוי. פירוש רש"י בפרשה מדגיש את הנקודה הזאת ומזהיר שלא יקל בעינינו לצרף אותם אלינו ושיהיו "נמנין עמנו". ברור שבאמירה זו התלמוד מלמד שעלינו לכלול את כל החוטאים, את כל אלה שאינם מתנהגים כפי שהיינו רוצים שיתנהגו, את כל האנשים, שמשום כך, אנחנו נרתעים מחברתים.
הגישה הזאת שמרחיקה אנשים הפכה, לצערנו, לדפוס ההתנהגות המקובל בעולם הדתי, שבו הנטייה של היהודים להתבדלות הלכה והתחזקה, עד שהפכה למצב המקובל בחברות השונות בעם היהודי.
אף-על-פי כן חלה התקדמות רבה בניסיון להגיע ל"פושעי ישראל" ולצרף אותם לסדר היום הדתי והלאומי שלנו. אינני מדבר רק על ההישגים המתמשכים של מוסדות שעמדו בראש הניסיונות לקרב יהודים בעשרות השנים האחרונות אלא גם על יוזמות חדשות שמטרתן לאחד את העם היהודי, ולהשיב את המסורות של היהדות ושל היהודים לאלה, שלא תמיד באשמתם, אינם מכירים את מורשתם העשירה או רחוקים ממנה.
בפורים האחרון בכמה קיבוצים נקראה מגילת אסתר בפעם הראשונה. הרצאות על חינוך יהודי נשמעות במקומות שבהן לא הייתה ליהדות דריסת רגל כדי שזו לא תתנגש עם הדוגמות ועם הדת של המרקסיזם. קשה מאוד לשנות את חייו של אדם אחר פתאום. אך סבלנות, דאגת אמת והצטרפות לאנשים שניכר בהם שהם רוצים להיות חלק מהעם היהודי בתפילה, בתעניות ובימי שמחה, בלי תנאים מוקדמים ובלי תביעות מרביות - כל אלה אפשריים ואף נחוצים.
עם יהודי מאוחד, למרות ההבדלים הפנימיים שתמיד יתקיימו בחברה שלנו, נחשב למקבילה של הקטורת, על כל מרכיביה, שהוקטרה במקדש. ההרכב ההוא הפיק ריח ניחוח, שמחה ומטרה חיובית. מובטח לנו שגם מאמצינו לאחד את העם היהודי יפיקו שמחה ומטרה חיובית לכל בית ישראל.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
