Printer Friendly
פרשת חוקת
כשאנחנו מעיינים בפרשת השבוע אנחנו נדהמים לראות שכל הנושאים שהפרשה עוסקת
בהם הם דברים שלא ניתנים להסבר, החל בחוק (מצווה שאין לה הסבר
רציונלי) המפורסם ביותר, פרשת פרה אדומה, שמופיע בתחילת הפרשה, וכלה בחטא
של משה, כשהכה בסלע כדי להוציא ממנו מים ועונשו, שלא ייכנס לארץ ישראל. כל
התעלומות האלה מטרידות אותנו. אם היהודים אמורים ללמוד את התורה, ואם השכל
האנושי אמור
להבין את מצוות התורה ואת ערכיה, מדוע יש כאן סדרה של חוקים ואירועים שנשגבים
מבינתו של האדם?
ברור שהתורה מלמדת אותנו לקח בסיסי ביותר: לא הכול בחיים הגיוני, ניתן להבנה,
רציונלי או נגיש לשכל האדם. התורה מבקשת ללמד אותנו שמערכת הערכים שלה
וההתנהגות שהיא דורשת מאתנו לפעמים נמצאות מעבר ליכולת ההבנה האנושית.
היכולת להשלים עם הדרישה הקשה הזאת וללמוד ממנה ענווה היא מבחן לאמונה שלנו.
התורה והיהדות ככלל נשענות על הבסיס הזה, על הצורך באמונה כזאת, שלפעמים היא
אפילו סוג של אמונה עיוורת. הבנת התורה ולימוד התורה הם מצווה, חובה
שמוטלת על כל יהודי ויהודי. אך אמונה בתורה והליכה בדרכיה גם כשאיננו
מבינים את טעמיה היא
מצווה באותה מידה.
למען האמת, החיים עצמם, על כל ביטוייהם, הם תופעה שאיננו מסוגלים להבין או לחזות.
אירועים בלתי צפויים ולפעמים קורעי לב כל הזמן תופסים אותנו בלתי מוכנים.
יש לחיים אופי גחמני שלא נכנע לשום הסבר רציונלי או תאוריה הגיונית.
החיים, מעצם טבעם, הם חוק, סוג של מצווה או התרחשות שמשאירה אותנו תמהים
ונבוכים, בלי תשובות או הסברים. ברמה האישית הצרה, אפשר לראות באירועים
כאלה דברים אקראיים או טרגיים, אך כולם בלתי צפויים ונטולי היגיון. ברמה
הכללית והרחבה, אירועים כמו השואה הם דוגמאות היסטוריות גדולות ל"חוק"
בצורתו הצרופה.
איננו מבינים את חומרת העונש שקיבל משה כפי שהו מתואר בפרשת השבוע. נשגבות
מבינתנו גם הסיבות שהובילו למותם של שישה מיליון יהודים חפים מפשע. כשדברים
כאלה קורים, גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית, אנחנו נשארים עם הכאב וההלם.
התורה מספרת שתגובת אהרון לשני בניו במשכן הייתה דממה. הדממה היא ביטוי להבנה
שנבצר מבני האדם להבין את דרכי האל.
נוכל רק לקבל, אך לעולם לא נבין. לכן הנביא חבקוק אומר שאחד מיסודות ביהדות הוא
"צדיק באמונתו יחיה". חוקת היא פרשה של אמונה בלבד, ומשום כך, חיוני שנבין ונפנים
את הפרשה הזאת. האמונה היא הנשק היעיל היחיד נגד תעלומות החיים שניחתות עלינו.
שבת שלום
רבי ברל ויין
