פרשת ויקהל-פקודי
הנושא הפותח את הפרשה הכפולה השבוע, שחותמת את ספר שמות, הוא השבת
ובמרכזיותה בחיים היהודיים ובהלכה. רש"י מציין בפנינו שפרשה זו, שעוסקת בשבת,
נקראה ונלמדה בהקהל, בכנס פומבי, מכאן שם הפרשה עצמה "ויקהל".
תמיד סברתי שיש מסר סמוי, אך חיוני, ברעיון שנושא השבת נלמד בהקהל. לשבת
יש שני היבטים נפרדים. ישנה השבת הפרטית – הארוחות המשפחתיות, השלווה ועונג
הביתיים ביום הקדוש הזה ותחושת הכבוד והזהות היהודית שהשבת מולידה באופן
אוטומטי בנשמתו של כל יהודי. אך יש גם דרישה ללמד את השבת בהקהל – בפורום ציבורי. השבת הפומבית היא סימן לברית בין הקב"ה לעם ישראל, ודרך עם ישראל עם
האנושות כולה. השבת הפומבית מחזקת את האחדות הקהילתית של העם היהודי וקובעת
את כיווני המדיניות וסדר היום הציבורי שלנו.
בלי שבת פומבית, המבנה הקהילתי של העם היהודי נחלש, המטרות והיעדים שלנו
מתערפלים, והבלבול מושל בכל מה שנוגע לזכויות ולתכלית האמיתית שלנו. אמנם
להיעדרה של השבת אצל היחיד והמשפחה יש, בסופו של דבר, מחיר גבוה מאוד בתחום
הרציפות שלהם ביהדות, אך היעדרה של שבת פומבית וציבורית הוא הכרזה על סופה, חס ושלום, של הקהילה היהודית.
בעשורים האחרונים חזרה השבת הפרטית ובגדול אצל משפחות יהודיות רבות. אפילו
כאלה שאינן שומרות תורה ומצוות מנסות לקיים בבית משהו מן השבת, בין אם זה
בהדלקת נרות שבת או בארוחה משפחתית מיוחדת. חשיבותה של השבת הפרטית לרווחה
הפסיכולוגית של הפרט ושל המשפחה מתבררת אט-אט למספר הולך וגדל של יהודים,
שבכל מובן אחר אינם מקפידים על קיום המצוות וטקסי היהדות. השבת הפומבית, לעומת
זאת, הולכת וחומקת מאתנו כאן, בישראל, ועל אחת כמה וכמה בתפוצה.
מרכזים קהילתיים יהודיים בחלקים רבים בארה"ב, שהפכו בעצם למועדוני בריאות לכול,
פתוחים גם בשבת. בישראל, קיבוצים וקניונים מסוימים מתעלמים מהחוקים הרשמיים
ונשארים פתוחים גם בשבת. חברות תעופה יהודיות עושות כל מיני תחבולות כדי לטוס
בשבת בתואנה שחובת שירות הלקוח מאלצת אותם לפעול כך. אך שוב, קהילה יהודית
שלא נותנת לשבת פנים ציבוריות דנה את עצמה להכחדה יהודית. לעתים קרובות נאמר
שיותר משהיהודים שמרו על השבת, שמרה השבת עליהם.
בזמנים הקשים שאנחנו חיים בהם, התעלמות מהשבת הפומבית אינה אלא התאבדות
רוחנית. רק אם נקיים את השבת הפומבית ונשמור עליה על המתנה הלאומית הזאת
שהאל נתן לנו, נוכל להבטיח את הרציפות שלנו כעם ואת הצלחתנו גם בעתיד.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין