Printer Friendly

פרשת ויחי

אחת התמונות האנושיות שחרותות בזיכרוננו מהתורה היא התמונה של יעקב המברך את נכדיו, מנשה ואפרים. יעקב מנצל את ההזדמנות והופך עניין אישי לפרדיגמה לאומית נצחית. "בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה". וכך, מאז יהודים מברכים את בניהם ואת נכדיהם במילותיו של יעקב אבינו. "ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה". אני חושב שכדאי לציין שהברכה לדורות בתורה היא הברכה שהסבא מברך את נכדיו. הברכה של ההורים לילדיהם, מבחינת נקודת המבט של הרציפות היהודית, חשובה פחות מזו של הסבא והסבתא לנכדים. כולנו יודעים שיש יחסים מיוחדים וקשר מיוחד בין הנכדים לסבא ולסבתא שלהם. בבדיחות דעת מסוימת ייחסתי את הקשר הזה לעובדה שיש להם אויב משותף. אך עובדה היא שתפקיד הסבא והסבתא לעומת תפקיד ההורים קשה פחות ומלווה בפחות מתחים. הסבא תמיד רואה את עצמו מעבר לקבר דרך נכדיו. לפיכך ההישגים של הנכדים מביאים לסבא ולסבתא סיפוק גדול יותר מזה שהם מעניקים להורים. להורים יש נטייה להיות סובלניים פחות כלפי העצמאות וההרפתקנות של ילדיהם, בעוד שלסבא ולסבתא יש השקפה ארוכת טווח על המצב. במילותיו של התלמוד "אם חכמה אין כאן, זקנה יש כאן". גם לגיל ולניסיון החיים יש מה לומר.

התלמוד מלמד אותנו שאם יש שלושה דורות רצופים של לימוד תורה במשפחה, אזי התורה תמיד תמצא דרך להשתכן במשפחה הזאת. מצאתי שהקביעה הזאת נכונה אפילו כשיש דילוג על דורות בלימוד התורה או אפילו בשמירת המצוות. דומני שזאת אחת הסיבות שיעקב שם דגש על ברכתו לנכדיו. יעקב עשה כמיטב יכולתו מבחינה רוחנית, כפי שעשה גם יוסף בנו. עכשיו זה תלוי בדור הבא, במנשה ובאפרים. אם הם יוסיפו ללכת בדרכו של יעקב, עתידם היהודי של המשפחה ושל שבט יוסף יהיה מובטח. התורה תמיד חוזרת ונוקשת על דלת המשפחה, ובסופו של דבר מישהו פותח לה. אחד ממוריי הגדולים בישיבה שלמדתי בה לפני שנים רבות הגדיר בפנינו הצלחה בחיים כדלקמן: אם גם הסבא והסבתא שלך וגם הנכדים שלך גאים בך ובהישגים שלך, אתה יכול לומר שהצלחת בחיים. יעקב מתאמץ להשיג הצלחה כזאת ולשם כך הוא ממקד את ברכתו בנכדיו, במנשה ובאפרים. בעשותו כן, הוא גם מלמד את כל הדורות הבאים למקד את ברכותיהם בנכדים. יצירת הקשר בין שלושת הדורות היא המפתח שיבטיח את הישרדותם של היהודים ולהצלחתם. זאת הברכה הגדולה מכולן מדורות העבר למנהיגי העתיד ולבוני ישראל.

שבת שלום
רבי ברל ויין