Printer Friendly
פרשת וארא
מכות, ניסים ואסונות טבע, על כל אלה מספרת לנו פרשת השבוע. נראה שהם אינם
עושים רושם רב על פרעה ואפילו לא על העבדים היהודים. האירועים האלה מראים
עד כמה קשה לשנות תפיסות והלכי רוח שכבר השתרשו. פרעה איננו מתפעל מן
המכות מפני שעל חלק מהן - על שלוש הראשונות - הצליחו לחזור עושי
הלהטים המקצועיים שלו. משום כך הוא יכול לייחס גם את שאר המכות לכוחות טבע
או לעושי להטים מקצועיים טובים יותר שמשה הצליח איכשהו להשיג.
גם בני ישראל, באופן יחסי, כמעט לא מתרשמים מהמכות. הם מיואשים כל כך
מעבדותם המתמשכת ומכך שמצבם החמיר מאז החלו המכות, עד שהם כמעט לא תולים
תקוות בכך שהמכות או משה יגאלו אותם מהעבדות במצרים. הלך רוחם של עבדים
מתאפיין בתחושת חוסר תוחלת ופסימיות עמוקה הטבועות בנפשם של עבדים.
ברור לגמרי מדוע זה קורה, ואף-על-פי כן זה מקשה ביותר על המאמץ להשיג
עבורם חירות אישית, שבלעדיה אדם איננו יכול להפוך לבן חורין ברוחו, ולא רק
בגופו.
המפרשים, בייחוד אבן עזרא, אומרים שהלך הרוח השלילי הזה ליווה את בני
ישראל בכל שנותיהם במדבר סיני והיה אחד הגורמים לכך שדור העבדים לשעבר לא
יכול היה להיכנס לארץ ישראל. לכן אנחנו יכולים להבין את תסכוליו של משה,
כפי שהוא מבטא אותם בפני הא-ל בסוף הפרשה של השבוע שעבר. הוא מחולל ניסים
על ימין ועל שמאל, אך נדמה שאיש איננו שם לב להישגיו.
בסופו של דבר משה מגיע להבנה שהקב"ה מלמד אותו שיעור חשוב בהתנהגות האדם:
ניסים גדולים, ולא משנה כמה הם מרהיבים ומדהימים, אינם משנים התנהגות או
אמונות של בני אדם בשום מובן משמעותי. פרעה יובס רק בכוח שיפגע בו באופן
אישי, רק כשבכורו ימות וגם הוא יהיה בסכנת מוות. לא נס מכת בכורות הוא זה
שמרשים אותו. החשש לביטחונו שלו שהנס הזה מעורר בו הוא זה שמביא אותו
לשחרר את בני ישראל, החלטה שגם עליה הוא מתחרט עד מהרה.
נסים אולי מגבירים את האמונה גם של היהודים, לזמן מוגבל, אבל הם לא הדרך
לפיתוח מחויבות ואמונה שתאריך ימים. גם אחרי כל הנסים שראו בני ישראל, הם
מסוגלים ליצור עגל זהב, לעבוד אותו ולמרוד בסמכותם של משה ושל הקב"ה.
משה מבין שאמונה צריך לטפח, לפתח ולתחזק מבפנים, ולא בעזרת אירועים
חיצוניים, ולא משנה עד כמה הם מופלאים. לימוד, חינוך, נאמנות, משפחה - אלה
המפתחות לאמונה. לעתים הנסים חיוניים להישרדות הגופנית של העם היהודי, אך
ההישרדות הרוחנית של יהודים תלויה אך ורק ביהודים עצמם. לזה התכוונה התורה
כשהשוותה את התנהגות האבות לזו של משה. הם, במידה רבה, עשו זאת בכוחות
עצמם. משה לומד ללכת בדרכם. גם עלינו ללמוד זאת.
שבת שלום וחודש טוב,
הרב דוב ברל ויין
