Printer Friendly
פרשת השבוע - ויגש
יהודה מתעמת עם יוסף בעניין האשמות השווא שהטיח באחיו. גם יוסף וגם יהודה
צודקים. יהודה בוודאי צודק כשהוא חש שיש ליוסף מטרה זרה ושנאה אישית כלפיו
וכלפי אחיו, שבאה לידי ביטוי בכל האשמות השווא שהוא הטיח בהם. יוסף צודק
בהתנהגותו כלפי אחיו, שכן זו נועדה לגרום להם להבין את החטא והעוול הנורא
שעשו לו וליעקב כשמכרו אותו לעבדות והסתירו את האמת במשך עשרים שנה.
גם ליהודה וגם ליוסף יש אישיות חזקה, וכל אחד מהם משוכנע בצדקת מטרתו
ומעשיו. יוסף יכול לנצח כאן מאחר שהם נמצאים בתחום שלטונו ושיפוטו, אך
יוסף נחלש בגלל הידיעה שאלה אחיו ושכל מעשה של נקמה שיעשה בהם עלול בסופו
של דבר להשפיע לרעה עליו ועל משפחתו. ההבנה הזאת של הקושי ושל מורכבות
המצב היא הסיבה לבכיו ובסופו של דבר גם לכך שהוא מתגלה בפניהם כאחיהם אשר
אבד זה מכבר.
רדיפתו העיקשת אחרי הצדק ואחרי החרטה של אחיו נראית לו פתאום דרך מסוכנת
שלא כדאי להמשיך ללכת בה עוד. אחדות המשפחה והידיעה שהוא רק מוסיף לצער
שאביו שרוי בו בהתנהגותו זו כלפי אחיו עד כה, מקבלות לבסוף עדיפות על פני
השאיפה לעשות צדק מוחלט, כפי שרצה לעשות, כנראה, לאחיו. לעתים באמת מוטב
להיות חכם ולא צודק.
יהודה וכל אחיו מזדעזעים ונבוכים, הם נאלמים דום מפחד ומבושה, לנוכח
הגילוי שזהו יוסף אחיהם. הם מבינים שטעו כשזלזלו בחלומותיו וכשנקטו צעד
קיצוני כל-כך כדי לסלק אותו ממשפחתם הקרובה. למרות זאת, הקרע בין יוסף
לאחיו לא מתאחה לגמרי והוא שב ומופיע אחרי מות יעקב.
אפילו מאוחר יותר בהיסטוריה היהודית, כשממלכת שלמה מתפצלת לשתיים, יהודה
ויוסף מוסיפים להתעמת זה מול זה. הצדק עומד לצד כל אחד מהם, אך המחלוקת
הופכת לאסון שפוגע בעם היהודי ובריבונותו בארץ-ישראל. לעתים תכופות גישה
של "ייקוב הדין את ההר" עלולה להוליד תוצאות שליליות מאד בטווח הארוך.
ההתגלות של יוסף בפני אחיו, לפני שהוא תובע מהם צדק מלא, מאפשרת למשפחה
להתאחד שוב, על אף שהמתיחות ועוולות העבר לא נשכחו כליל. צורת ההתנהגות
הזאת מקבילה לרעיון שמציג התלמוד כשהוא אומר שיש פעמים רבות שבהן אדם צריך
לנהוג לפנים משורת הדין, לעשות דברים גם שהצדק איננו מחייב אותו לעשות
אותם. תיאור ההתנהגות של יוסף ושל יהודה בעימות הזה ובפתרונו לטובת אחדות
המשפחה נועד גם להעיד עליהם שהם אנשים חכמים וצדיקים אפילו במצב המסוכן
וההפכפך הזה.
שבת שלום
הרב דוב ברל ויין
