Printer Friendly
פרשת דברים
החומש האחרון בתורה שונה באופיו ובתוכנו מחומשי התורה הקודמים לו. רוב ספר
דברים עוסק בנאום האחרון של משה, נאום שהוא שילוב של היסטוריה ונבואה.
משה סוקר את מה שקרה בשביל בני ישראל ובייחוד בשביל הדור החדש והצעיר שלא
חווה את העבדות במצרים ואת היציאה ממנה. חשוב לספר להם את הסיפור כדי שיוכלו
לראות בהקשר הרחב את חייהם האישיים ואת המערכה לכיבוש ארץ כנען שאליה הם
עומדים לצאת. אך משה מדבר לא רק אל הדור הזה. הוא מציץ אל מסדרון הארוך של
ההיסטוריה היהודית ומדבר גם אלינו.
הוא מזהיר מפני הקשיים שיעמדו בפני בני ישראל עם ההתיישבות בארץ ישראל.
הוא שולל את הרעיון שאם נאמץ את התרבות המקומית ונהיה חלק מהמזרח התיכון
נזכה לשלום, לביטחון או לרווח רוחני כזה או אחר. הוא יודע שעם ישראל יסטה
מדרך התורה וימצא לעצמו אלילים זרים וחדשים, נעימים לעין ומקובלים על
החברה. הוא מתנבא
בדייקנות ואומר שעם ישראל לא יצליח להתקיים כישות לאומית בארץ ישראל ברציפות
מפני שידחה את התורה ואת ערכיה הקדושים.
מדברי משה ומנימתם עולה שהגלות, התפוצה והנדודים של העם היהודי הם כמעט
הנחת יסוד. האזהרות של משה לא הספיקו כדי למנוע את נפילתן של ממלכות ישראל
ויהודה בתקופת בית ראשון ונפילת ממלכת יהודה בתקופת בית שני. האסונות שחזה
התרחשו בדיוק כפי שתיאר שיקרו.
אך משה, ונראה שגם הקב"ה, כביכול, איננו נואש מהעם היהודי. בסופו של דבר
יתעשתו היהודים ויזנחו את האידיאולוגיות ואת התרבויות הזרות שרק הרסו אותם.
משה רואה עד "אחרית הימים", עד לתקופה שעם ישראל יהיה נדכא, מבודד, בצרות
גדולות, ואז יתחיל תהליך של שיבה. תהיה שיבה לארץ ישראל, שיבה לאלוקי ישראל, לשמירת מצוותיו ושיבה לחזון התורה ולערכיה.
לא ברור אם תהליך השיבה הזה אמור להיות מיידי או הדרגתי, תהליך שיתרחש
וברבות הימים והדורות, אך משה מבטיח לנו שתהליך השיבה הזה אכן יתרחש. הלקח
של ספר דברים הוא שהפנורמה של ההיסטוריה היהודית היא חלק מהתכנית של הקב"ה
לעם ישראל ולעולם.
בגלל חשיבות הנושא והרלוונטיות שלו במיוחד לדור ולתקופה, חובה עלינו להקשיב
קשב רב ולשים לב למילים בספר דברים. כפי שמשה עצמו אומר שם, "כי לא דבר ריק
הוא" התהליך הזה של ההיסטוריה היהודית והשיבה שבסופו. התורה מדברת על מצבנו
היום. נעשה בחכמה אם נטה אוזן לדבריה ולמסר שבהם כשנקרא את ספר דברים בבית
הכנסת בשבועות הקרובים.
שבת שלום
רבי ברל ויין
