Printer Friendly
פרשת בשלח
אחד הנסים הגדולים שקרו לעם היהודי בהיסטוריה עתירת הנסים שלו הוא המן שירד מן השמים בנדודי בני ישראל במדבר סיני אחרי היציאה ממצרים. הנס מתואר בפרוטרוט בפרשת השבוע. הנס הזה כה מיוחד מפני שאיננו נס חד-פעמי כמו קריעת ים סוף או ההתמודדות של אליהו עם נביאי הבעל. נס המן הוא נס מתמשך שהתרחש שוב ושוב במשך 40 שנה. בגלל טיבו של הנס הזה ותכיפותו (שש פעמים בשבוע במשך 40 שנה) הוא הפך לעניין שבשגרה בשביל בני ישראל, למשהו צפוי שכבר לא נראה חריג , ואלה, הרי, הדברים שהופכים נס לנס.
כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל פסק נס המן, אך המסר המרכזי של המן והלקח ממנו נשארו אתנו לעד, ואלו משתמעים מדברי משה לבני ישראל בנאום הפרידה שלו, "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה' יחיה". לחם שאופים בני אדם מקמח שטחנו בני אדם מתבואה שגידלו בני אדם איננו נסי פחות מן המן שירד מן השמים לבני ישראל במשך 40 שנה במדבר סיני. בקיצור, היהדות רואה בטבע עצמו דבר נסי במהותו, תוצר של רצון האל, ומשום כך, המן איננו מיוחד יותר מלחם שיפון.
מנס המן למדנו עוד כמה לקחים חשובים. את המן לא היה אפשר לשמור ליום המחרת. בני אדם תלויים בחסדו של האל בכל יום ויום. על אף שכולנו משתוקקים לביטחון בעתיד, אין דרך שתבטיח לנו שנשיג אותו.
בעת שכשכיהנתי כרב במיאמי ביץ', פעם היה לנו מקפיא מלא בשר שהיה אמור להספיק לנו לכל החורף. אך סערת הוריקן גרמה להפסקת חשמל, וכל מה שהיה במקפיא הפשיר והתקלקל. הדבר הוודאי היחיד בחיים הוא חוסר הוודאות.
המן לא ירד בשבת. את ההכנות לשבת צריך לעשות לפני השבת. התלמוד מלמד אותנו ש"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". העולם הזה הוא ערב שבת. העולם הבא, העולם של הנשמה והרוח, עולם הנצח, הוא השבת. העולם הזה וחיינו נועדו לעבודה ולהישגים.
הקב"ה מקיים אותנו תמיד, אבל הקיום הזה לא ישיג את מטרתו אם בני האדם עצמם לא יתאמצו וישקיעו. נס המן מלמד אותנו שחסדו של האל איננו רועף באופן אחיד על כל בני האדם. גם כאן התלמוד מלמד אותנו שהמן נפל על מפתנם של הצדיקים, אך אנשים אחרים היו צריכים לצאת למדבר כדי למצוא ולאסוף אותו. יש כאלה שחייהם קלים יותר. איננו יודעים מה רצון האל בעניינים האלה, ושאלת השכר והעונש בעולם הזה נשארת תמיד בעיה מטרידה. אך כפי שהמן בא מידי האל, כביכול, כך גם כל החוויות שלנו בחיים, הטובות יותר והטובות פחות.
המן מוסיף להתקיים בלקחים שהוא מלמד אותנו גם אם איננו עדים עוד לנוכחותו הגשמית בחיינו.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
